|
|
עמוד:301
< title language = “ en" > Gone with the wind ולמעשה לא קיימים כללים חד-משמעיים מתי צריך להשתמש באלמנט ומתי צריך להשתמש במאפיין . ההחלטה במה להשתמש תתקבל בעת עיצוב הנתונים . באופן כללי , רצוי להגדיר מידע חיוני שיהיה דרוש בהמשך לעיבוד ולתיאור הנתונים כאלמנט . כאמור , מסמך XML צריך להכיל אלמנט אחד שהוא השורש המשמש ההורה של כל האלמנטים האחרים . למעשה , ניתן לתאר את הקשרים בין האלמנטים במבנה של עץ . בדוגמה המתארת פרטים של לקוח , השורש הוא האלמנט < customer > שבתוכו מוכל האלמנט < occupation > שהוא בנו . חוקי XML הם פשוטים וקלים לקריאה ולשימוש . עם זאת , החוקים האלה נוקשים מאוד , וטעות קטנה אחת תמנע את הצגתו של המסמך . להלן הכללים הבסיסיים לכתיבה של מסמך XML תקין : א . כל תג במסמך צריך להיסגר ; אסור להוסיף תג שאין לו תג סוגר . ב . התגים של XML צריכים להיות מקוננים היטב , כלומר – מה שנפתח ראשון נסגר אחרון ומה שנפתח אחרון נסגר ראשון . להלן דוגמה לקינון כהלכה : < b >< u > Well-formed ודוגמה לקינון שלא כהלכה : < b >< u > not Well-formed ג . מסמך XML חייב להכיל לפחות אלמנט אחד ( כולל השורש . ( במסמך חייב להיות אלמנט שנפתח בהתחלה ונסגר בסוף בלי שיופיע יותר מפעם אחת ( שורש . ( root – השורש הוא אלמנט החובה היחיד . ד . שפת הסימנים XML רגישה לגודל האות . ( case sensitive ) את תגי הפתיחה והסגירה צריכים לכתוב בדיוק באותן אותיות – קטנות או גדולות . אסור למשל לסגור את התג < student > בצורה הבאה או ה . את ערכי המאפיינים ( attribute ) במסמך יש לסמן במרכאות . אם נכתוב ערכים ללא מרכאות , הם לא יוצגו במסמך ה . XML-
|
|