|
|
עמוד:186
שנות ה90- החל בסוף שנות ה , 80- וביתר ff את במחצית הראשונה של שנות ה , 90- חלה תפנית מסוימת במדיניות החברתית-כלכלית בישראל , וזאת עקב כמה גורמים . במהלך תקופה קצרה , מ1989- ועד , 1992 הגיעו לארץ כחצי מיליון עולים חדשים מבריה"מ לשעבר ומאתיופיה , ובמהלך העשור כולו הגיעו לארץ כמיליון עולים . המדינה נדרשה להתמודד עם צרכיה המיוחדים של אוכלוסיית עולים - דיור , תעסוקה , הכנסה וטיפול רפואי . יתרה מזאת , שיעור הקשישים והמשפחות החד-הוריות בין העולים היה גבוה . היה ברור כי ההקצאה המצומצמת לשירותים חברתיים , שאפיינה את שנות ה , 80- לא תוכל להתמודד עם קליטתו של גל העלייה הנוכחי . בה בעת חל שיפור ניכר במצב הכלכלי בארץ , שיפור שנבע הן מהגידול בצריכה ( כתוצאה מהגידול באוכלוסייה ) והן מהיציבות הפוליטית ומתהליך השלום . מצב זה הביא לגידול בהשקעות במשק הישראלי ולעלייה ביצוא , אפשר ירידה בהוצאות הביטחון ופינה משאבים לנושאים חברתיים . גם השינוי השלטוני השפיע על התפנית במדיניות הרווחה : בשנת 1992 עלתה מפלגת העבודה לשלטון וזכתה לתמיכה של המפלגות הערביות בכנסת . בשל כך , וגם בשל הרכב הקואליציה ( שהשתתפו בה מפלגות חברתיות כמו ש"ס ומר"צ , ( הייתה הממשלה נכונה להעביר תקציבים רבים יותר לתחומים חברתיים ולהיענות לדרישותיהם של מגזרים חברתיים שונים , ובמיוחד לתביעותיהם של ערביי ישראל ושל האוכלוסייה החרדית . תקופה זאת מאופיינת , אם כן , בשתי מגמות . מצד אחד גדלו התקציבים שהוקצו לתחומים חברתיים מסוימים , ובמיוחד לתחומי הבריאות , החינוך והביטחון הסוציאלי . האלמנטים הסלקטיביים בקצבאות הילדים בוטלו , וכך גם אפליית הילדים הערבים בדמות הקצבאות ליוצאי צבא . כמו כן הונהגו כמה תכניות חדשות שנועדו להתמודד עם צורכיהן של אוכלוסיות שלא טופלו קודם לכן : משפחות חד-הוריות , ילדים בחינוך המיוחד , עקרות בית ועוד . מנגד נמשכה ואף הורחבה מדיניות ההפרטה , והוחמרו התנאים לקבלת דמי אבטלה . התוצאה הייתה שלמרות העלייה שחלה בהוצאות הממשלתיות בתחומי הרווחה , גברו העוני והפערים החברתיים בתקופה זאת , וזאת גם לאחר מעורבותה של המדינה ותשלום הקצבאות . חוק ביטוח בריאות ממלכתי עד 1995 קיבלו תושבי ישראל את שירותי הבריאות שלהם מקופות החולים , שפעילותן מומנה באמצעות דמי החבר ששולמו להן . החברות בקופה הייתה מרצון ( ולא מחובה , ( ותושב שלא שילם דמי חבר לא זכה לביטוח בריאות . ב1- בינואר 1995 נכנס לתוקפו חוק ביטוח בריאות ממלכתי , הקובע כי כל תושב במדינה זכאי לשירותי בריאות באמצעות אחת מקופות החולים , לפי בחירתו . דמי ביטוח בריאות נגבים על ידי המוסד לביטוח לאומי ומועברים לקופות החולים , והם פרוגרסיביים , כלומר , הם תלויים בהכנסתו של התושב . עם כניסתו לתוקף הוסיף החוק לביטוח הבריאות עוד כמיליון תושבים , שלא היו מבוטחים קודם כלל , או שהיו מבוטחים חלקית . המבוטחים החדשים נמנו בעיקר עם השכבות החלשות , אם כי חלקם היו בעלי אמצעים ולא נזקקו לקופת החולים . לפני חקיקת החוק נבדלו הקופות זו מזו בשירותי הבריאות שסיפקו . הקופות ה"עשירות" יכלו לספק שירותים נרחבים יותר . חוק ביטוח בריאות ממלכתי קבע סל בריאות אחיד , משותף לכל הקופות . ועוד דבר : מדי שנה ועדה שהממשלה ממנה - ועדת סל הבריאות - קובעת את התרופות והשירותים החדשים שייכנסו לסל , וזאת בהתאם לתקציב הנקבע מדי שנה על ידי הכנסת . ? את המאמר : “ הקשר בין מימון חסר לבין אי שוויון במערכת הבריאות הציבורית " . א . האם חוק ביטוח בריאות ממלכתי אכן מבטיח את הזכות לבריאות של כלל תושבי ישראל ? הסבירו מה הן הבעיות . ב . כתבו 2 המלצות לפתרון הבעיות בחוק . “ הממשלה תשנה את סדר העדיפויות בהקצאת המשאבים הכספיים מתקציב המדינה . [ ... ] העדיפות תינתן בראש ובראשונה לצורכי המלחמה באבטלה וחיזוק מערכות הכלכלה והחברה ; " . [ ... ] ( מתוך קווי היסוד של הממשלה ה ( 1992 , 25- סעיף 1 לחוק : “ ביטוח הבריאות הממלכתי לפי חוק זה , יהא מושתת על עקרונות של צדק , שוויון ועזרה הדדית " . רבים מהעולים מאתיופיה שהגיעו לארץ בשנות ה90- שוכנו באתרי מגורים זמניים ברחבי הארץ . בתמונה : קבוצת ילדים עולים מאתיופיה באתר מגורים זמני בכפר תבור , 1991
|
|