|
|
עמוד:139
הפרטת המשאבים הטבעיים של המדינה בתחומן של מדינות רבות מצויים משאבים טבעיים כמו נפט , גז טבעי , זהב וכדומה , שרובם בעלי ערך כלכלי רב . לעתים הם גלויים וידועים , ולעתים הם נסתרים מעין עד שהם מתגלים . ככלל ניתן לומר כי משאבי הטבע הם נכס השייך למדינה , כלומר לציבור בכללותו , במיוחד כאשר משאבים אלה מצויים בקרקע ציבורית או במים הטריטוריאליים של המדינה . אך בדרך כלל , הפקתם של משאבים אלה עולה כסף רב , ופעמים רבות המדינה מאפשרת לגורמים עסקיים לבצע את פעולת ההפקה בתמורה לנתח מרווחי המכירה . יתרה מזאת , לעתים מיקומם ואפילו עצם קיומם של המשאבים אינם ודאיים ויש לחפש אחריהם . עלות החיפוש גבוהה ביותר , וגם לצורך זה המדינה יוצרת שותפויות עם גופים עסקיים , המקבלים רישיון או זיכיון לחפש ולאתר את המשאבים ( וזאת תמורת אחוזים מן הרווחים במקרה שיתגלו המשאבים . ( ניקח , לדוגמה , את גילוי הנפט בים הצפוני , סמוך לנורווגיה . בשנות ה , 70- כאשר התגלו שדות הנפט הגדולים בים הצפוני והחלה הפקת הנפט באזור זה , הקימה נורווגיה חברה ממשלתית , וכך שמרה את הבעלות על הנפט למדינה והעניקה לחברות פרטיות זכויות קידוח והפקה . במשך השנים ירד חלקה של הממשלה בחברת הנפט הממשלתית , והיום היא מחזיקה ב 67 % - מהבעלות על החברה . בעקבות גילוי הנפט הפכה נורווגיה ממדינת דייגים ענייה למדינה עשירה , והיא משקיעה את רווחיה ממכירת הנפט שברשותה בתשתיות , בחינוך , בבריאות ובמערכות סעד ורווחה מהמתקדמות בעולם . האם המדינה רשאית להפריט משאבי טבע השייכים , למעשה , לציבור כולו , ולתת זכויות עליהם לגופים פרטיים ? יש הטוענים כי מאחר שאוצרות הטבע במדינה שייכים לציבור כולו - רוב הרווחים ממכירתם צריכים להיכנס לקופת המדינה ולשמש להשקעה לטובת הכלל . אך יש לזכור כי היזם , שסיכן את הונו בחיפושים אחר אותם משאבים והשקיע בהקמת מתקני הפקה בעלות גבוהה , זכאי גם הוא ליהנות מפרי השקעתו . ללא השקעות כאלה , ייתכן כי המשאבים לא היו מתגלים או מופקים כלל . לכן השאלה היא : כיצד מן הראוי שיחולקו הרווחים ממכירת המשאבים הטבעיים של המדינה בין כלל הציבור לבין המשקיעים הפרטיים ? מה יהיה היקף הרווח של היזמים ממכירת המשאבים הטבעיים , וכמה מן הרווח יישאר בידי המדינה ? סוגיה זאת עלתה במלוא חריפותה בישראל בשנת , 2010 כאשר התגלו מצבורי גז גדולים מול חופי המדינה . הוויכוח על הפרטת הגז בישראל בתחילת שנת 2009 התגלו מול חופי ישראל כמויות עצומות של גז טבעי , בשווי מאות-מיליארדי דולרים . באפריל 2010 מינתה ממשלת ישראל ועדה ציבורית שתבחן מחדש את נטל המס שמן הראוי להטיל על חברות פרטיות המפיקות נפט וגז טבעי בישראל “) הוועדה לבחינת המדיניות הפיסקאלית בנושא משאבי נפט וגז בישראל , " הידועה בשם ועדת ששינסקי . ( הוועדה מונתה מאחר שעד כה , המסים המוטלים על פי חוק על הרווחים מהפקת גז ונפט בישראל היו נמוכים מאוד . ביולי 2010 הוקם ארגון בשם “ פורום חברה אזרחית , " אשר מטרתו העיקרית היא להשפיע על חלוקה צודקת והוגנת של רווחי הפקת הגז בין אזרחי ישראל לבין החברות הפרטיות המפיקות את הגז . ארגון זה סבור כי החלוקה ההוגנת צריכה להיות 80 % למדינה ולציבור ו 20 % - לחברות הפרטיות . החברות הפרטיות התנגדו לכך , כמובן , וטענותיהן העיקריות הן שאין לשנות את החוק לאחר שהן כבר השקיעו כספים רבים בחיפוש אחר הגז , וכי העלאת המס תמנע חיפושי גז בעתיד . בראשית שנת 2011 פרסמה ועדת ששינסקי את מסקנותיה : היא המליצה להעלות את שיעור המסים המוטלים על רווחי נפט וגז ( משיעור של כ 30 % - לשיעור של כ . ( 50 % - המלצות הוועדה אומצו על ידי הממשלה וקיבלו תוקף של חוק במארס . 2011 ? מה דעתכם : כיצד יש לחלק את רווחי הפקת הגז בין הציבור לבין החברות הפרטיות ? הביאו שיקולים לכאן ולכאן ונמקו את עמדתכם . כותרת עליונה באתר של “ פורום חברה אזרחית" בנושא חלוקת רווחי הגז בישראל
|
|