|
|
עמוד:144
מערכת של חיישן קרבה אופטי מכילה שני חלקים : יחידת משדר הכוללת מקור אור , ויחידת מקלט הכוללת חיישן אופטי שמזהה את האור . מקור האור מסופק על-ידי היצרן כחלק ממערכת החיישן . כדי להבטיח שהחיישן האופטי יקלוט אור בתחום המתאים לפעולתו , מקור האור שולח אור בתדירות מסוימת לחיישן האופטי . תדירות זו שונה במידה ניכרת מן התדירות של כל מקור אור אחר הנמצא בסביבתו של החיישן ( או בנקודת ההתקנה שלו במערכת . ( כאשר מעבר האור מהמשדר למקלט מופרע על-ידי גוף כלשהו , עוצמת ההארה הנקלטת בחיישן האופטי משתנה . החיישן מזהה את השינוי , וממיר אותו באות חשמלי . מרבית החיישנים הפוטואלקטריים פועלים באור תת אדום . ( IR ) כדי להבטיח את אמינות פעולת החיישן והמערכת וכדי למנוע את השפעתם של גורמי תאורה חיצוניים , המשדר שולח את קרן האור התת-אדוס כאות ריבועי ( on-off ) בתדירות קבועה . החיישו האופטי מתוכנן כך שלא יזהה כל מקור אור אחר שאינו פועל בתדר זה . החיישן האופטי ( המקלט ) המותקן בחיישן הקרבה הוא מוליך למחצה כגון : פוטודיודה , פוטוטרנזיסטור או פוטודרלינגטון , המאפשרים זרימת זרם דרכם כאשר מוקרן עליהם אור . איור 3 . 67 מציג דוגמה לחיישן קרבה פוטואלקטרי , הכולל את מקור האור ואת החיישן הפוטואלקטרי בתוך מארז ייעודי . חלק חיוני בכל חיישן קרבה פוטואלקטרי הוא כמובן מעגל הבקרה הפנימי , המתאם בין תדירות האור של המשדר לבין החיישן האופטי . מעגל הבקרה מאפשר למתג את מוצא החיישן ברמת אור מסוימת , וכן מאפשר קבלת אות חשמלי כאשר מזוהה שינוי במעבר האור לחיישן . איור 3 . 67 חיישן קרבה פוטואלקטרי
|
|