|
|
עמוד:469
פרק ו : העברת החדשה ו . ו זמן תקופת העברית החדשה ( מסוף המאה ה19- ועד ימינו ) היא תקופת תחיית הלשון העברית ותחיית הדיבור העברי בארץ ישראל . אחרי קרוב לאלפיים שנה , שהעברית לא הייתה שפה דבורה , שבה העברית להיות שפת דיבור ראשונה . בתקופה זאת שוב מדברים , מבינים , קוראים וכותבים עברית . במובן זה התקופה החדשה דומה לתקופה הקדומה - לשון המקרא ולשון חז " ל , ולא לתקופת הביניים שאחריהן . 2 . 1 תח"ת החבור העברי המהפכה האמתית , שבגללה התקופה נחשבת חדשה , היא תחיית הדיבור העברי כשפה הראשונה והעיקרית של דובריהן , שפה המספקת את כל צורכי התקשורת שלהם : מצרכים של חיי היומיום של הפרט ושל הקהילה ועד צורכי לימוד , מדע , תרבות , מסחר ובידור . עם תחיית הדיבור העברי בארץ-ישראל מתקיימים שוב כל השימושים בלשון העברית : הדיבור , ההאזנה , הקריאה והכתיבה . העברית חזרה להיות לשונם הראשונה של אלה שנולדו לתוך המציאות החדשה , כלומר - העברית נעשית שפת אם : תינוקות ממלמלים את המלמול הראשון שלהם ואומרים את מילותיהם הראשונות בעברית . תחיית הלשון העברית הייתה חלק בלתי נפרד מתהליך התחייה הלאומית הציונית שהחל בסוף המאה ה . 19- בסוף התקופה - במאה ה - 19- התפתחה באירופה ספרות ריאליסטית . ספרות זאת הייתה זקוקה ללשון , שגיבורים בני התקופה , גם פשוטי-עם , עניים , ואפילו פושעים יוכלו לדבר בה . ההיצמדות של הכותבים ללשון המקרא יצרה סגנון גבוה , שלא התאים לדיבור יומיומי כזה . לצורך זה , הכותבים התחילו להשתמש בלשון חז " ל , משום שנראתה להם עממית יותר - לשון דיבור . כך התחיל המיזוג של העברית לתקופותיה השונות , המסמן את התקופה החדשה : תחיית הלשון העברית . ה 3 . סיכום : לשון הרבנות , החסידות וההשכלה מן המאה ה12- ועד המאה ה19- המשיכה הלשון העברית לחיות בעיקר כלשון כתובה . בתקופה זאת היהודים דיברו לשונות שונות - "יהודיות" ואחרות - בהתאם למקום מושבם . המקורות לתקופה הס.- פירושיו של רש '' י והלשון הרבנית - דברי ההלכה וענייני הקהילה , שנכתבו בעברית על ידי רבנים וחכמים בכל התקופות וכמעט בכל המקומות , שיהודים חיו בהם . במאות ה19-18- נכתבו סיפורי חסידים , שברובם הם תרגום של מה שסופר בעל-פה ביידיש . לשונם עממית , שואבת ממקורות שונים ( חז " ל , מקרא , לשון רבנית ומילים רבות מן השפה הדבורה , יידיש או אחרת . ( במקביל פעלו וכתבו בעברית אנשי ההשכלה : שירה , סיפורת ודברי עיון כמעט בכל תחוס . תחילה הם ניסו להיצמד באופן מוצהר ללשון המקרא ולדקדוקה . אולם בסוף התקופה ובמעבר לתקופת התחייה במאה ה19- חל שילוב הולך וגובר של יסודות מלשון חז"ל ומשאר התקופות . המשכילים חידשו מילים רבות , חלקן בדרך של צירוף בסיסים לצירופים כבולים . הרחבת אוצר המילים בדרך הגזירה הקווית וכן אורך המשפט ומורכבותו הן תופעות שהושפעו משפות אירופה .
|
|