|
|
עמוד:466
פוק ה : לשון הרבנות , החסידות וההשכלה ה . ו זמן ומקורות מן המאה ה12- עד המאה ה19- חיו היהודים במרכזים שונים באירופה , באסיה ובאפריקה . לשונות הדיבור שלהם היו רבות ושונות מאוד זו מזו , ורובן גם שונות מאוד מן העברית . חלק משפות אלה היו שפות "יהודיות , " כגון : פרסית יהודית , יוונית יהודית , ומאוחר יותר גם יידיש ולדינו ( ספרדית יהודית . ( שפות אחרות שדיברו היהודים , היו השפות המדוברות בארצות מושבם , כגוף ניבים שונים של ערבית , שפות סלביות , שפות רומאניות ( צרפתית ) ועוד . הלשון העברית הכתובה המשיכה את חייה הענפים במשך כל תקופת הגלות , והיא אף גדלה והשתנתה באוצר המילים ובמבנים הלשוניים במשך כל התקופה הארוכה הזאת . העברית חיה חיים דינאמיים וחלו בה שינויים , אם כי בעיקר כלשון כתובה ולא כלשון דבורה . העברית לא הייתה "לשון מתה . " מקורות כתובים מהתקופה : פירוש וש - » " מפעל הפרשנות של רש " י - המאה ה12-11- בצרפת . הספרות הרבנית - מימי הביניים ועד תחיית הלשון , בכל מקומות מושבם של יהודים באסיה , באפריקה ובאירופה . הספרות החסידית - מסוף המאה ה18- עד סוף המאה ה , 19- במזרח אירופה . ספרות ההשכלה - פרוזה ושירה , הגות ומדע של תקופת ההשכלה ( אד"ם הכהן , י"ל גורדון , אברהם מאפו ורבים אחרים ) - מסוף המאה ה18- עד סוף המאה ! -91 , במזרח אירופה ובמרכזה . ה 2 . מאפייני לשון הרבנות , החסידות וההשכלה בתקופה הקודמת - לשון ימי הביניים - הייתה השפעה רבה של התרבות ושל הלשון הערבית על העברית הכתובה . גם בתקופה הזאת השפיעו שפות המקום על העברית הכתובה . באיטליה ניכרת השפעת האיטלקית , בצפון צרפת - השפעה של צרפתית עתיקה , בפרובנס ( שבדרום צרפת ) ניכרת השפעת הספרדית , ובספרות הרבנית במזרח יש השפעה של ערבית . בסוף התקופה ניכרת השפעה רבה של היידיש , שפשטה והפכה להיות לשון הדיבור היהודית במרכזים היהודיים הגדולים של מזרח אירופה . יש הבדלים בין מאפייני לשון הרבנות , לשון החסידות ולשון ההשכלה . ד 5 . סיכום : לשון ימי הביניים לשון ימי הביניים נמשכה מן המאה ה2- עד המאה ה . 12- העם לא דיבר עברית בתקופה זאת , אלא בראשיתה דיברו ארמית , ובהמשכה - ערבית , בהתאם למקום מושבם . אולם לעברית הכתובה הייתה זאת דווקא אחת מתקופות הפריחה הפוריות ביותר : מן הפיוט הקדום בארץ ישראל ועד לשירת הקודש והחול בספרד ; מן העיסוק במסורה ועד לפריחת הדקדוק וראשיתה של המילונאות העברית ; מן העיסוק בהלכה ועד לפרוזה עיונית בתחומי המדע וההגות . כותבי השירה בספרד נטו לסגנון הקרוב יותר ללשון המקרא ; כותבי הפרוזה ( שנכתבה בעברית או שתורגמה לעברית מן הערבית ) יצרו את העברית המשוערכת , המושפעת מאוד מן הערבית . חלק מן ההשפעות היו עניין זמני , אך חלק אחר נקלט והשתלב בעברית עד ימינו , כגון : תצורת שמות תואר בעלי הסופית -םי ושמות עצם מופשטים בעלי הסופית -ות , וכן מילים רבות , שהעשירו את המילון שלנו בהשפעת הערבית .
|
|