עמוד:461

( במקום הסופית -םים . ( מודיעין ( מודיעים ) אנשין ( אנשים , ( מסובין ( מסובים . ( יש חילופים נוספים כין ב ( רפה /( ו , או בין ב / פ , בין ס / ש . דוגמות : מעפר ( מעבר , ( בילן ( וילון , ( אביר ( אויר , ( מוול ( מובל , ( שבה ( שוה , ( נפרשת ( נברשת , ( קטב ( קטף , ( מיסתכר ( מ ^ תכר , ( בושר ( בסר , ( שיד ( סיד ) ועוד . הכתיב בלשון חז"ל מלא הרבה יותר מזה שבלשון המקרא , כגון : צונין ( צונן , ( שימות ( שמות , ( לוא ( לא . ( יש אפילו כתיב של נוכח-עבר בה ' אמרתה ( אמךת . ( אולם אין אחידות בעניינים אלה . בתחום הצורות - בכינויי הגוף הפרודים : נעלם הכינוי אנכי , ונוסף הכינוי אנו לצד אנחנו המקראי . הכינוי את לזכר ( וגם סופית -ך ) מופיע פעמים רבות . נוספו כינויי רמז : הלה , ההוא , אילו,- האלו , הללו . דוגמה : "הנרות הללו שאנו מדליקין . " ( הכינויים במקרא הם : זה , זאת / זו , אלה ( . אחד השינויים הבולטים בלשון חז"ל הוא השימוש הרב במילית \) " ל . " בלשון המקרא - מילית זאת לא הייתה קיימת ורבות בה צורות הסמיכות , רבים הכינויים החבורים וכן צירופים של המילית "אשר . " למשל , במקרא בספר שיר השירים שהוא ספר מאוחר יחסית , יש סמיכות : בנות ירושלם , יריעות שלמה . כינוי חבור : דוךי , רעיתי , דגלו ; ... והמילית ^ שר : "שיר השיךים אשר לשלמה . " בלשון חז"ל פחת השימוש בכינויים חבורים ובצורות סמיכות , "אשר" נעלמה , ובמקומם יש סמיכות פרודה ושייכות המסומנות באמצעות ^' " ל" ונטיותיה : חתיכות של בשר ; מחרוזת של דגים ; נר של חנוכה ; זה אומר : כולה שלי ; אלו מציאות שלו . איך נוצרה המילית "של ! " את התחלתה רואים כבר בספרים המאוחרים של המקרא , שם יש כבר תופעה של השתנות "אשר" ל-ש : "מטתו שלשלמה" ( שיר השירים ג , ז . ( צורה חבורה זאת התפתחה לשימוש ב"של" כמילית ( = נפרדת : מיטתו שלשלמה ש + לשלמה ) < מיטתו ^ ' ל + שלמה . המילית "של" נעשתה נפוצה בלשון חז"ל . בפועל הצורות של נוכחות / נסתרות , בעתיד ובציווי , הן כמו צורות הזכר , כלומר - בלי סופית -נה . דוגמה : "כל שאר הנשים לא ינשאו " ( יבמות ד , י . ( הצורה נתפעל בעבר באה במקום התפעל . דוגמה "מה נשתנה , "? "הייתה שפחה ונשתחררה . " נוספו הבניינים שפעל / שפעל בהשפעת הארמית : "במצרים היו משעבדין ישראל שמונים שנה" ( שמות רבה , טז ;( "עבדים משחררים . " צורות פעול מקבלות משמעות של מצב - גם בשעת פעולה . דוגמה : סבור ( חושב , ( רכוב על חמור , שקוד ללמוד תורה , העוף פרורו באוויר . במקרא כשהמקור בא עם לי אין לפניו מילת יחס נוספת : "כאשר כלה יצחק לברזל את נעקב" ( בראשית כז , ל . ( ואילו בלשון חז"ל צורות המקור באו תמיד עם לי בראשן , וצורות אלה נתפסו כמילה אחת ( לשכרו , לשאול , ( גם כשיש לפניהן מילת יחס אחרת : "לא שכחתי מלברך ומלהזכיר שמך ; " "אסור מלשאת ומלתת מהן ; " "מלהשאילן ומלשאול מהן . " חלק מצורות המקור משתנות ומידמות לצורות העתיד : לילך ( במקום הצורה המקראית - ללכת , ( לירד ( לרדת , ( לילד ( ללדת , ( לתן ( לתת , ( לכנס ( להכנס , ( לוכל ( לאכל , ( ליגע ( לגעת , ( ליטע ( לטעת . ( בכמה גזרות יש שינויים נוספים - בעיקר גזרת ל"א מידמה לגזרת ל"י : קךינו , לקרות , מציתי ( במקום הצורות המקראיות : לןךאנו , לקרא , מצאתי . ( בלשון חז"ל פסק השימוש בו' ההיפוך , וכך מערכת הזמנים של הפועל השתנתה , והיא דומה למערכת הזמנים המוכרת לנו היום : צורות פעל ( שמר , מצא , מציתי ) מציינות זמן עבר . דוגמות : "מצא פירות ;" ... "נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה " - כל הפעלים כאן מציינים עבר . ואילו צורות יפעל מציינות את העתיד . דרך נוספת ליצור את זמן העתיד בלשון חז"ל היא בעזרת מילית העזר "עתיד : " "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון " ( אבות ג , א ) עתיד ליתן = תיתן . צורות רבות מורכבות מבינוני ומפועל העזר "היה " ( לפעמים צורתו "הוה . (" דוגמות : "היה אומר ; " "היו אוכלין ;" "הוה למד על האדם זכות . " הרכבים כאלה מביעים הרגל , פעולה נמשכת . בתחום התחביר - השינויים במערכת הזמנים של הפועל בלשון חז"ל השפיעו על התחביר . עוד שינוי חשוב בתחביר הוא במילות הקישוי : במקום "אשר" או "כי" המקראיות הופיעו מילות שעבוד רבות בהרכבים עם ש ... ו כש ,... משום ש ,... כיוון ש ,... כשם ש ,... כדי ש . ... מילות השעבוד האלה מקובלות גם בעברית בת-זמננו . " של" - ראו גם בלשון המקרא , עמי . 456 הוספת שי לשורש , ראו עמי . 218 עירוב בין ל"א-ל" , ראו עמי . 308 השוו לזמנים במקרא , עמי . 456

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר