עמוד:460

המקור הכתוב העיקרי של לשון חז"ל הוא המשנה . יש גם מקורות אחרים : המדרשים והתלמוד הירושלמי . במקורות אלה יש הרבה סיפורים , משלים , פתגמים ודברי מוסר . לבד מהיותם תעודות דתיות , תרבותיות ולשוניות - יש בהם פרטים רבים על חיי היומיום באותה התקופה . מקורות נוספים : מכתבי בר-כוכבא מתקופת המרד - אלה כתובים עברית , ארמית ויוונית ; וכן מגילות מדבר יהודה , שזמן כתיבתן המשוער בין המאה ה1- לפנה " ס לבין המאה ה1- לספירה . באותו עניין - מושגים בלשון חז '' ל כדאי להכיר כמה מושגים הקשורים לתקופת חז"ל ולספרותה : תנאים T - - "תנא - " T בארמית : שנה , ' T T למד . - התנאים הםי החכמים שעסקו בהסבר , בפירוש ובהשלכה לחיי היומיום של הכתוב במקרא , בעיקר בתורה . עיקר פעולתם היה בעל-פה , ולכן דבריהם נקראים "תורה שבעל-פה" ( בניגוד ל"תורה שבכתב . ( " בסופו של דבר הועלו דבריהם על הכתב וכונסו בספרי המשנה . התנאים פעלו בארץ ישראל מתקופת הבית השני ועד סוף המאה ה2- לספירה . משנה - שם כולל לששת הספרים של התורה שבעל-פה , הנקראים בקיצור "ש"ס" ( שישה סדרי משנה . ( המשנה כתובה בעברית . השם "משנה" בא מן הפועל שנה , שמשמעו : חזר שוב ושוב , למד . המשנה נחתמה בשנת 200 לספירה . מךךש - קרוב למילים ךךשה , לךרוש . דברי חקירה , לימוד ופירוש , שנאמרו על עניינים המסתמכים על הכתוב במקרא ובעיקר בתורה . המדרשים פזורים במקומות שונים במשנה וגם מכונסים בספרים מיוחדים מחוץ למשנה . תלמוד - נקרא גם : "גמרא . " אוסף גדול של דברי חכמים , שפעלו בתקופה שלאחר חתימת המשנה . חכמים אלה נקראו אמוראים ( מן המילה אמר , פרש . ( כשם שדברי התנאים כונסו במשנה , כך דברי האמוראים כונסו בתלמוד . התלמוד מסתמך על המשנה , מפרש אותה ומוסיף עליה . התלמוד כתוב בארמית , אך קטעי המשנה המשולבים בו כתובים בעברית . בתלמוד הבבלי כונסו דברי האמוראים , שישבו בגלות בבל במאות ה6-3- לספירה , ובתלמוד הירושלמי כונסו דברי האמוראים מארץ ישראל , שפעלו במאות ה . 4-2- u מאפייני לשון חז"ל לשון המקרא ולשון חז"ל - שתי תקופות של העברית הקדומה - והמשותף ביניהן הוא רב . ההבדלים ביניהן ( בדקדוק , בצורות ובתחביר , ( אינם הבדלים עקרוניים , שיוצרים שתי שפות שונות . חלק ממאפייני לשון המקרא נעלמו בלשון חז '' ל . בלשון חז " ל אין עוד צורות של ו' ההיפוך ; אין עוד צורות מוארכות ומקוצרות של הפועל ; אין מקור מוחלט ( שמוע , זכור ;( נעלם השימוש בצורות הפועל עם סופית -נה ( תבאנה , ךענה ;( פוחת השימוש בצורת הזוגי - בלשון חז '' ל אומרים : שתי שנים , שתי פעמים ; אין שימוש בה ' המגמה אלא במילת היחס ל' לציון הכיוון , ובלשון חז"ל אומרים : לעז-ה , לאחור ( ולא עזתה , אחורה . ( כמה מן המאפיינים הנוספים של לשון חז"ל בתחומי הלשון השונים : בתחום ההגה והכתיב - בכתיב יש תופעה של חילופים בין אותיות מסוימות , שבתקופת המקרא היה הבדל ברור ביניהן . למשל , החלפה בין הגרוניות השונות מוחל ( מוהל , ( לוקה ( לוקח , ( אמד ( עמד . ( חילופים אלה מראים שבלשון חז '' ל אולי כבר לא הבחינו בין הגיית עיצורי הגרון השונים . בארמית הגייתם התערערה באופן מוחלט , ולכן יש סברה שבהשפעתה זה קרה גם בעברית . תופעה אחרת היא הימצאותו הרבה של העיצור נ' במקום מ ' בסופי מילים : כרן ( כרם , ( גרדון ( גךדום , ( אדן ( אןם , ( אימון ( אימום , ( וכן בסופית הריבוי -םין " חודו של העיצור נ ראו עמי . 289

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר