|
|
עמוד:456
עוד מאפיינים שמקורם עתיק והם באים לביטוי בכתיב של לשון המקרא : מכפל עיצורים , אי-הכפלה של עיצורי הגרון , ההגייה הכפולה של עיצורי בג " ד כפ"ת ( פוצצים וחוככים , ( כיווץ הדיפתונגים , נשילת י ' בין תנועות . תופעות אלה ורבות אחרות הן ייחודיות ללשון המקרא העברית ( ולא כולן מצויות בכל הלשונות השמיות . ( מלשון המקרא עברו חלק מהן לעברית המאוחרת יותר והגיעו עד זמננו , ואחרות - השתנו . למשל , היום ( בניגוד ללשון המקרא ) צמדי העיצורים ב / ו ;( v ) ט / ת ( t ) כ / ק , ( k ) הגויים באותו האופן . איך נהגו התנועות בלשון המקראי אחת החידות הקשות לפענוח בתחום ההגה בלשון המקרא היא שאלת התנועות . קשה לדעת כיצד הן נהגו בדיוק , מפני שהכתיב העתיק הוא חסר תנועות . ידיעותינו על הגיית התנועות בלשון המקרא מסתמכות בעיקר על הניקוד שהוא תוספת מאוחרת , ועל השוואה לשפות שמיות אחרות . ( ראו גם בסעיפים הכתיב והמסורה , עמי ( . 458 , 457 בתחום הצורות - מערכת הפועל , המוכרת לנו היום , ובה השורשים ( התלת-עיצוריים לרוב ) והבניינים , לקוחה כולה מלשון המקרא , אלא ששם יש שרידים לבניינים נוספים שאבדו בינתיים . בתצורת השם יש בלשון המקרא נטייה ברורה לגזירה המסורגת של שורש ומשקל , וכמעט שאין גזירה קווית של שמות . לשון המקרא היא הבסיס לעברית של ימינו , המתבטא בגזירה המסורגת של שורש ושל תבנית ובמערכת הנטייה הבסיסית של הפועל ושל השם . המאפיינים הבאים בולטים בלשון המקרא , בהשוואה לעברית בת-ימינו . 1 בלשון המקרא יש צורות של עתיד מוארך ( אלכה , א ^ מעה , ( וצורות עתיד מקוצר t ox ? בן ;( יש שימוש במקור מוחלט : שמור , שמוע . בצורות נקבה רבות משתמשים בקביעות בסופית -נה ( תשמענה , שמענה , ק £ נה , ולא : תשמעו , שמעו , קומו . ( לעומת העברית בת-ימינו , בלשון המקרא יש העדפה ברורה לכינויים חבורים . אם בימינו נהוג לומה אךאה אורקל , שמעתי אותו , קיבצתי אותם - לשון המקרא מעדיפה את כינוי המושא החבור : אןאך , שמעתיו , קבצתים . דוגמות : "כי הלבישני ב ^ די ישע" ( ישעיהו , סא , י , ( "המוליןנך במךבר הגדל" ( דברים ח , טו . ( לעומת השימוש הרגיל בימינו במילית 0 , « ז כגון : הבית שלו , האויבים שלך , היד שלך , החלק שלהם , נמצא במקרא תמיד את כינוי השייכות החבור לשם העצם : ביתו , אוץביך , יךך , רוללןם , כגון : "ויאמר אברהם ^< ל עבדו זקן ביתו ... שים נא ^ ךך , תרות ירכי" ( בראשית כד , ב . ( השימוש במילית "של" כמציינת שייכות אינו קיים בלשון המקרא ( רק בשיר השירים א , ו . "כךמי ^> לי לא נטרתי . ( " גם תופעת הסמיכות נפוצה מאוד בלשון המקרא ( תולדות השמים והארץ , שיח השדה , עקוב השדה , שם הנהר - בראשית ב , ( ' ולא : שיח של השדה , השם של הנהר . בשמות עצם מסוימים יש שימוש בצורת הזוגי ( יומים , שנתים , שבועים , פעמים , ( ובעיקר באיברי הגוף הזוגיים ( ידים , ( אבל גם במילים אחרות ( ככרים , משפתןם , חומותים , דלתים . ( לציון הכיוון יש בלשון המקרא ה' המגמה , כגוף הימה = ) אל הים , ( ל ! בנונה = ) אל לבנון , ( מצרימה , עזתה . אחת התופעות הבולטות של לשון המקרא ( שאינה בשימוש בימינו ) היא ר ההיפוך . הדיון בה נמצא בין תחום הצורות לתחום התחביר . בימינו מובעים בנטיית הפועל זמנים שונים : הלך ( עבר , ( הולך ( הווה , ( ילך ( עתיד . ( במקרא השימוש בפועל שונה . לעתים קרובות , כאשר נוספת ו' בראש הפועל , הזמן המוכר לנו היום מובע אחרת . הפעלים : ו יאמר , וילכו , ותצחק מציינים עבר סיפורי ( בימינו : אמר , הלכו , צחקה . ( לעומת זאת : ונתתי , ואמךת , מציינים עתיד או הווה מתמשך ( בימינו : אתן , תאמרו . ( למשל , אלהים מבטיח לנוח : "והקמתי את בריתי אתך ובאת אל התבה אתה ובניך " ... ( בראשית ו , יח . ( שימו לב לצורות הפועל בהבטחה זו . במקרא יש גם צורות פועל ללא ו' ההיפוך , לכן שתי הצורות , כמו : שמר , וישמר מציינות את העבר , ואילו שתי הצורות : ישמר , ושמר מציינות את העתיד ( או את ההווה . ( בתחום התחביר - בלשון המקרא מילות הקישור מעטות יחסית , ובעיקר מעטות מילות השעבוד בראש הפסוקיות . לעתים יש ו' כמילת שעבוד . דוגמה : "שלח את עמי ויחגו- לי במךבר " ( שמות ה , א . ( כלומר : כדי שיחוגו ( פסוקית תכלית . ( לעתים אין בראשן מילת קישור כלל : "וראה את החךב באה על הארץ " ( יחזקאל לג , ג ) במקום : החרב אשר באה ... ( פסוקית לוואי ;( "יש צדיק אבד בצךקו ויש רשע מאךיך ברעתו " ( קוהלת ז , טו , ( כלומר : אשר אובד , אשר מאריך ( פסוקיות לוואי . ( קישור ללא מילת שעבוד נפוץ במקרא . מכפל עיצורים , ראו עמי . 234 Yiio דיפתונגים , ראו עמי . 302 גזירה מסורגת , ראו עמ' . 195 כינויים חבורים ומשלב לשוני , ראו עמי . 122 המילית "של , " ראו גם בלשון ווז"ל , עמ' . 461 מילות שעבוד , ראו עמי . 346
|
|