עמוד:227

פרק א : מושגי יסוד א . ו הגה תורת ההגה עוסקת בהגיים , כלומר בצלילי הדיבור . בשעת הדיבור אנו משמיעים את ההגיים מקושרים זה לזה . אילו יכולנו לפרק את הרצף הזה ליחידות , כל יחידה תיקרא הגה . ההגה הוא יחידת הצליל הקטנה ביותר בלשון , יחידה שאינה ניתנת לפירוק נוסף . למשל , במילה מק ^ ןת ההגיים הם מםקלסדסת ; במילה תפקיד ההגיים הם ת p פ ק םי ד ; ובמילה שלחן - ש p ל ח ם ן . א 2 . הג"ם והגייה לכל בני האדם באשר הם יש איברי דיבור דומים , ולכן כולם מסוגלים להגות את כל מבחר ההגיים , שקיים בכל השפות האנושיות . ואכן , תינוקות בכל העולם הוגים בחודשי חייהם הראשונים הגיים רבים ושונים . אך למעשה כל לשון מאמצת לעצמה רק חלק מכלל ההגיים שניתן להגותם , וכך מבחר ההגיים של כל לשון שונה . גם באותה הלשון עצמה מבחר ההגיים עשוי להשתנות במידה מסוימת מתקופה לתקופה . לכל לשון יש מערכת ההגיים הייחודית לה . ההגיים שונים זה מזה , וכל הגה במערכת הזאת נקרא : פונימה , כלומר "הגה מבחין . " אחת הדרכים לבדוק אם הגה כלשהו אכן מהווה חלק מאותה המערכת , היא לבחון אם החלפתו בהגה אחר תיצור מילה בעלת משמעות שונה . כדי לדייק חייבים להשוות בין זוגות מילים , שיש ביניהן הבדל רק בהגה אחד . למשל , שימו לב להבדלים בין זוגות המילים להלן : רגל regel - תפר tafar - גן gan - פה pe - פגש pagas - עור or - ד ^ ל degel - ספר safar - גם gam - פה po - פגוש pagos - אור or - בהשוואת צלילי המילים רגל / דגל , . .... . רק ו ההגיים ר / ד שונים , ודי בשינוי הזה כדי ליצור הבדל במשמעות י . מכאן שר' ד' הם הגיים ( פונימות . ( הבדל כזה קיים גם בזוגות תפר / ספר ( ת / ס , ( גן / גם ( נ / מ . ( גם בהשוואה בין שתי המילים פה / פה יש הבדל בין הגיים . ( o / e ) גם הבדל זה יוצר הבחנה במשמעות , כלומר גם הגיים אלה ( o / e ) הם שתי פונימות שונות במערכת הלשון העברית . בזוג המילים פגש / פגוש ההבדל הוא בין ההגיים . o / a צמד המילים עור / אור בעייתי יותר . בעברית השגורה היום בפי דוברים רבים אין כל הבדל בהגיית המילים האלה , אולם יש דוברים שהוגים באופן שונה א' ו-ע' ( בהגייה המכונה "מזרחית ( " והבדל זה מקביל להבדל במשמעות ( עור הגוף , ואור של שמש . ( כלומר , גם א ' ו-ע' הם הגיים שונים בעברית , כי הם מבחינים בין משמעויות של מילים . דוברי עברית יודעים זאת , גם אם הם עצמם אינם הוגים את שני ההגיים האלה באופן שונה . ההבדל מצוי בתודעתם , אך אינו הגוי בפיהם . ההגה ( פונימה ) הוא יחידת הצליל הקטנה ביותר בלשון , שמבחינה בין משמעויות . אמנם ההגה הגוי בדיבור ומפוענח תוך שמיעת הדיבור , אך תפיסת ההגה נעשית בעיקר במוחו של הדובר ושל השומע , בתודעתו הלשונית . כלומר , יש הבדל בין הגיית ההגיים - הביצוע הקולי של ההגה בפיו של דובר כלשהו וקליטתו בעזרת חוש השמיעה - לבין תפיסת ההגה . לא תמיד יש חפיפה בין הביצוע הקולי של דובר מסוים לבין תפיסת ההגה כפונימה . הבאנו כאן רק דוגמאות ספורות לפונימות , אך בדרך זאת ניתן לבודד את כל ההגיים הקיימים בעברית .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר