|
|
עמוד:63
לפעמים אני חושב , שבתחילה הייתה העוגה , ובגללה החליט "הכול מתוק" לפתוח חנות . היא הייתה יחידת סגולה וכמוה אפשר היה אולי לראות בסרטים . עוגה גדולה ועגולה , שציפוי הסוכר הלבן והחלק שעליה מחורץ ביד אמן לגזרות , כאילו יבוא מישהו וירצה לחתוך לעצמו מנה . כל גזרה מקושטת בפרח קצפת ובדובדבן משומר אדום מכאן , ובצמה קלועה משוקולדה מכאן , ובמרכז שוכנת לבטח שושנה גדולה וורודה מקרם מוקשה . בעיני היה זה לא רק נס גסטרונומי , אלא גם יצירת אמנות ומפעל ארכיטקטוני , שהרשים אותי יותר משבעת פלאי העולם עליהם קראתי באנציקלופדיה "נעורים . " ילדי רחוב גאולה היו באים ל"הכול מתוק" פעמים רבות בכל יום . אם אתה בר מזל , הרי אתה קונה בעצמך , וזהו עניין מכובד ומורכב הדורש שעה ארוכה של דיונים והתייעצויות עם החברים הנלווים אליך ועם "הכול מתוק" בעצמו . לרוב קונים סדרה או גרעינים בחצי גרוש מנייר של אגד . אם אין אתה קונה , אתה יכול להתלוות על תקן של יועץ , נדרש או בלתי נדרש . לא רק שאתה מרגיש שותף בעסקה , אלא שברגעים של נדיבות לב מטעם המשקיעים , אתה עשוי לזכות בכיבוד . אם אינם מכבדים , אפשר גם לבקש . בתחילה מבקשים בתחינה , אחר כך בתקיפות ולבסוף גם באיום , תלוי בגיל ובחוזק של מי שקונה . אחר כך אפשר לעמוד ליד החנות ולחכות . בינתיים , אפשר לדבר ולחשוב על העוגה . את העוגה אין איש מעלה בדעתו לקנות , שכן היא מעבר להישג כולנו בגשמי וברוחני . מחיר כל חתיכה , אומר לנו "הכול מתוק , " תוך שהוא מרים את גבותיו כדי שנשתומם כפי שהוא משתומם , הוא עשרה גרוש . אנו משתוממים עוד יותר ממנו . כשאין קונים הוא מרשה לנו להביט בעוגה מבעד לזכוכית . אנו מדמיינים לעצמנו כיצד היא נמוחה בפה ביחד עם דובדבניה , פרחי הקצפת וצמת השוקולד . בעיני אבא היו כל הממתקים מוקצים לא רק מחמת מיאוס , אלא גם מכיוון שקנייתם הייתה כרוכה בהוצאת כסף . קשה היה לבקש מאבא , ועוד יותר היה קשה לקבל . תמיד היה שואל אם כבר הרווחנו כלבך הרבה כסף , ואם אנו יודעים כמה כיכרות לחם אפשר לקנות בזה . הסיפור שאני עומד לספר לא היה מתרחש , אלמלא הופיעה בביתנו בבוקר אחד של חופשת הקיץ דודה רוחל'ה , אחותו של אבא , ונתנה לכל אחד מאיתנו מטבע של עשרה גרוש . איני זוכר מה עשה בכסף אחי הבכור , שמואל . את גיורא הקטן פיתה אבא למסור לו את הכסף למשמרת , והוא אמנם מסר ואף קיבל את הכסף חזרה יחד עם חלקו בירושה אחרי עשרים ושמונה שנים . אני החזקתי במטבע ביד קמוצה , שהתחילה להזיע . ידעתי בדיוק מה אעשה בכסף , והוא דבר גדול ונורא מכל הדברים שעשיתי עד היום ההוא . התחלתי פתאום לחוש בהולם הלב בתוך החזה והרוק שבפי יבש . אני , אמרתי , קונה את העוגה אצל "הכול מתוק . " בבית הושלך הס . אבא החוויר וקפץ את שפתיו והיה כלא מאמין . בוודאי היה מונע ממני לבצע את זממי , לולא אמרה דודה רוחל'ה שהכסף כספי והרשות נתונה . גיורא היה הראשון שקלט את גודל האירוע . הוא קפץ ממקומו , פרץ בריצה אל עבר חדר המדרגות ושעט הרחובה תוך שהוא צורח לכל העברים : " הוא קונה את העוגה ! הוא קונה את העוגה " ! בחדר המדרגות נפתחו דלתות . עקרות בית נדהמות בהו אל עבר דירתנו , שהיא הגדולה והגבוהה מכל הדירות , לראות מי יקנה את העוגה . כמה מהן העירו את בעליהן , שנמו את שנת היום אחרי עבודה במשמרת הלילה בחברת החשמל או בפיניציה , למען יהיו אף הם עדים למה שעמד להתרחש . ילדים יצאו מכל הדירות והבתים ורצו אל הרחוב אחרי גיורא . בין שכנות מתלחשות ופועלים בפיז'מה ירדתי זקוף במדרגות . הרגשתי , שכל העולם עוצר את נשימתו ומביט איך ילד אחד הולך לקנות את העוגה אצל "הכול מתוק . " כולם היו נוהרים אל "הכול מתוק . " הוא עצמו עמד כתמיד בפתח החנות , לבוש במכנסי חאקי קצרים ובגרבי חאקי ארוכים , וכאילו לא הבין את פשר המהומה . חציתי את הרחוב וכל הקהל מלווה אותי . ילדים מרחוב עקיבא , שלא הכירו אותי , חקרו את חבריהם מרחוב גאולה וקיבלו את כל המידע הדרוש . ואפילו ילדים גדולים באמת , מכיתה ז' או ח , ' הצטרפו לכל השאר לראות איך ייפול דבר .
|
|