|
|
עמוד:40
בו 2 דוגמה לכתיבת סיכום סיכום אפשר לכתוב באופנים שונים . לפניכם דוגמה אפשרית אחת , בשני שלבים . בשלב הראשון מובאות שתי פסקות מן הכתבה "סימן של חינה" ( עמ' , ( 35 ומודגשים בהן ההיגדים הראשיים . בשלב השני מובאת דוגמה לסיכום של שתי הפסקות . שלב א : סימון ההיגדים הראשיים פסקה ו : טקס החינה נהוג בכל ארצות האיסלאם , ממרוקו במערב ועד הודו במזרח . עיקרו צביעת כפות הידיים בעיסה עשויה עלים ושורשים של שיח החינה ( כופר , ( כתושים דק ומעורבבים במים . האמונה הרווחת היא שלחינה סגולות קוסמטיות , רפואיות ובייחוד מאגיות . צבעה האדום נחשב ליפה ובעל כוח כנגד עין הרע . השימוש בחינה עתיק מאוד . המצרים הקדמונים השתמשו בחינה בתהליך החניטה , וכן צבעו בה את זנבות הסוסים ורעמותיהם . יהודי ארצות האיסלאם אימצו משכניהם המוסלמים את השימוש בחינה כאמצעי הגנה . במשך הזמן נטמעו מנהגים אלה בחברה היהודית , עד כי נחשבו לחלק מן המסורת מדורי דורות . פסקה : 2 טקס החינה כטקס מעבר שימוש חשוב בעיסת החינה נעשה בקשר לחתונה . החתונה היא שלב של מעבר בו החתן והכלה עוברים ממצב של רווקות למצב של נישואים . התקופה שלפני החתונה היא תקופת ההסתגלות למעבר שעתיד לחול . בתקופה זו נתונים בני הזוג במצב ביניים , בין לבין . הם כבר לא לגמרי במעמד של רווקים , שכן יש התחייבות לנישואים , אך הם עדיין לא נשואים . פרק הזמו הזה נתפס כמצב מסוכו , בו צפויות פגיעות פיסיות ונפשיות , המיתרגמות בחשיבה העממית לפגיעות של שדים ורוחות רעות . כדי להגן על החתן והכלה נהוג לערוך טקס שבמהלכו מושחים את ידיהם בחינה , מתוך אמונה שהכתמים האדומים הנשארים על העור יגנו עליהם מפני הסכנות האורבות להם , ויבריחו את עי 1 הרע . טקס משיחת החינה נערך בדח"כלל בערב שלפני יום החופה . הוא נערך ברוב עם , בהשתתפות משפחות החתן והכלה , קרובים וחברים . שלב ב : סיכום של שתי הפסקות טקס החינה הוא טקס של צביעת כפות הידיים בחינה , הנחשבת כבעלת סגולות כנגד עין הרע . החברה היהודית אימצה טקס זה משכניה המוסלמים . טקס החינה נערך בדרך כלל לפני החופה . מצב הביניים שלפני החתונה נתפס בעבר כמסוכן . בטקס מושחים את ידי החתן והכלה בחינה מתוך אמונה שהכתמים האדומים יגנו עליהם מפני עין הרע . ב 22 . סיכום : מבנה הטקסט העיוני ההתבוננות במבני טקסטים עיוניים שונים עשויה לעזור בהבנתם וגם בכתיבתם . למבנה יש חשיבות בכל כתיבה , אך בטקסט העיוני , שנושאיו מורכבים ולעתים אורכו ניכר , יש לארגון חשיבות רבה במיוחד . המבנה מלכד את חלקי הטקסט הארוך לשלמות אחת בזכות הקשרים הלוגיים ( ההגיוניים ) שביניהם . קביעת המבנה של טקסט עיוני פירושה מציאת ההיררכיה בין החלקים והצבעה על הקשרים הלוגיים ביניהם , מאחר שהמבנה בטקסט העיוני הוא לרוב היררכי , מדורג ומסועף . ההיררכיה קיימת במבנה הכללי הראשי שלו וגם בקטעי המשנה . היא יכולה לשמש כהבחנה בין היגד ראשי לבין ההיגדים התומכים . אך לא די בקביעת ההיררכיה . חשוב לבדוק את טיב הקשר בין החלקים , כלומר לזהות מהו היסוד המארגן של הטקסט . היסוד המארגן את חלקי הטקסט למשהו שלם מבוסס על הקשרים הלוגיים שביניהם . קשר לוגי בין חלקי הטקסט יכול לבטא סוגים שונים של יחסים , כגון : כלל ופרט - מן הכלל אל הפרטים ( או להפך : ( מן השלם אל חלקיו ; מן ההכללה אל הפירוט ; מן התופעה אל ההסבר ; מטענה כלשהי לניתוחה , להסברה , להמחשתה ; מרעיון להדגמה . סיבה ותוצאה - קשר בין תופעה כלשהי לסיבותיה או לתוצאותיה . סה"כ 217 מילים ס ה "כ 52 מילים
|
|