עמוד:36

הראשונות שלאחר קום המדינה , איבדו רבים מן העולים את מעמדם הכלכלי , החברתי והתרבותי . הרבה מן המסורות העדתיות שהיו מקובלות בארצות המוצא נתפסו עתה כמיושנות ובלתי ראויות לחיים בחברה החדשה הנבנית בישראל , והם נידווו מפני הרצון להשתלב במהירות האפשרית בחברה זו . בין המנהגים שנפלו קורבן לתהליך זה היה גם טקס החינה . בעשורים הראשונים שלאחר העלייה ארצה דעך הטקס , ורק משפחות מעטות המשיכו וקיימו אותו . בעשורים האחרונים השתנתה התמונה . איך התחדש המנהג במסגרת התחדשות זו של המסורת המזרחית , הבאה לביטוי למשל בפופולריות של הזמר המזרחי ובהתקבלות חגים עדתיים כמימו נה , חזר טקס החינה והפך למקובל ביותר בין טקסי הנישואים בישראל של היום . רוב הטקסים הללו נערכים כיום בפאר רב באולמות שמחה . החתן והכלה , וכן ההורים ובני משפחה קרובים , לובשים את הבגד העדתי המסורתי , או וריאציה מודרנית של בגד זה , ועונדים את התכשיטים שהיו מקובלים בארץ המוצא . כלה אחת סיפרה : "ועומדים להלביש אותך לבוש מסורתי , אני לא יודעת איך להסביר את ההרגשה הזו ... את מרגישה מן קשר כזה עם העבר של ההורים שלך , זו הרגשה ממש נהדרת , כי לבוש כזה את לא תלבשי בחיים , " וכלה אחרת סיפרה "כל החלק של הלבוש , כשהלבישו אותי בלבוש המסורתי ובתכשיטים המסורתיים , זה מראה את הסמליות של מה שהיה בעבר . את רואה שבזה אנשים היו יותר שמחים , פשוט היה בזה יותר שמחה" ( הציטטות לקוחות מעבודת הגמר לתואר מוסמך של אדיבה חורי , "אחותי כלה , " . ( 1996 המוסיקה המנוגנת במהלך האירוע אופיינית אף היא לארץ המוצא , וכך גם המאכלים המוגשים בו . הטקס עצמו נערך לפי opu חינה לחתן נעדת גני י 0 ראל נחודו < 1983 < בית הכנסת שער האנזים , " טהנח לכל אזור בהודו יש מנהגים שונים הקשורים במשיחת החינה . יש שמשחו רק את האצבע המורה של הכלה ויש שגם את זו של החתן , יש שמשחו את כפות הידיים בלבד , ויש שהוסיפו גם את כפות הרגליים . גם גב היד זכה לעתים לטיפול בחינה , ויש שה ו מציירים עליו דוגמאות שונות בעזרת שפופרת ני ר , ממש כשם שמקשטים עוגה . יש שגם האמהות , האחיות והחברות משחו חינה על ידיהן , סגולה למזל טוב .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר