עמוד:35

סימן של חינה טקס החינה הוא אמנות גוף מסורתית עם עבר של מאגיה והווה אופנתי 11 רבקה גונן טקס החינה נהוג בכל ארצות האיסלאם , ממרוקו במערב 1 ^ עלים ושורשים ועד הודו של במזרח שיח . עיקרו החינה צביעת ( כופר כפות , ( כחושים הידיים דק בעיסה ומעורבבים עשויה במים . האמונה הרווחת היא שלחינה סגולות קוסמטיות , רפואיות ובייחוד מאגיות . צבעה האדום נחשב ליפה ובעל כוח כנגד עין הרע . השימוש בחינה עתיק מאוד . המצרים הקדמונים השתמשו בחינה בתהליך החניטה , וכן צבעו בה את זנבות הסוסים ורעמותי הם . יהודי ארצות האיסלאם אימצו משכניהם המוסלמים את השימוש בחינה כאמצעי הגנה . במשך הזמן נטמעו מנהגים אלה בחברה היהודית , עד כי נחשבו לחלק מן המסורת מדורי דורות . טקס החינה כטקס מעבר שימוש חשוב בעיסת החינה נעשה בקשר לחתונה . החתונה היא שלב של מעבר בו החתן והכלה עוברים ממצב של רווקות למצב של נישואים . התקופה שלפני החתונה היא תקופת ההסתגלות למעבר שעתיר לחול . בתקופה זו נתונים בני הזוג במצב ביניים , בין לבין . הם כבר לא לגמרי במעמד של רווקים , שכן יש התחייבות לנישואים , אך הם עדיין לא נשואים . פרק הזמן הזה נתפס כמצב מסוכן , בו צפויות פגיעות פיסיות ונפשיות , המיתרגמות בחשיבה העממית לפגיעות של שדים ורוחות רעות . כדי להגן על החתן והכלה נהוג לערוך טקס שבמהלכו מושחים את ידיהם בחינה , מתוך אמונה שהכתמים האדומים הנשארים על העור יגנו עליהם מפני הסכנות האורבות להם , ויבריחו את עין הרע . טקס משיחת החינה נערך בדרך כלל בערב שלפני יום החופה . הוא נערך ברוב עם , בהשתתפות משפחות החתן והכלה , קרובים וחברים . למה שקעה המסורת עם עליית יהודי ארצות האיסלאם לארץ במחצית הראשונה של המאה העשרים , ועוד יותר עם גלי העלייה ההמונית בשנים

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר