עמוד:237

כוחה של קהילה , בעבר ובימינו המדינה , ובעיקר מדינות דמוקרטיות שהן מדינות רווחה , רואות בעוני בעיה שהיא בתחום אחריותן והן פועלות לצמצומו . המדינה דואגת ( במידה כזאת או אחרת ) להבטחת הכנסה , להכשרה מקצועית ולשילוב העניים במעגל העבודה , להעלאת רמת ההשכלה של אוכלוסייה במצוקה ועוד . פעולות המדינה הן פעולות " מלמעלה למטה , " ובדרך כלל אין בהן כדי למגר את העוני , ולכן יש צורך בהצמחת תוכניות " מלמטה למעלה . " הגישה הפועלת בדרך זו היא הגישה הקהילתית , אשר שואפת לחזק את יכולתה של הקהילה על-ידי העצמה של אוכלוסיות עניות בתוכה , תמיכה בעניים מתוך הכרות קרובה עם צרכיהם , פיתוח יכולת הקהילה לייצג את האינטרסים הקהילתיים ועוד . בעבר הרחוק מילאה הקהילה תפקיד מרכזי בסיוע לחבריה שבמצוקה , כפי שמתאר , למשל , סיפור מגילת רות : רות ונעמי , שתי אלמנות עניות , יושבות בבית לחם וסובלות חרפת רעב . רות מציעה לנעמי חמותה ללכת וללקט שיבולים בשדה , בהתאם לחוקי מתנות העניים . * מתוך מעשיה של רות ניכר היבט חשוב ב"מתנות עניים" – העניים נדרשים לצאת אל השדה במשך היום ולעבוד בעבודת כפיים . העבודה מאפשרת להם לראות בעצמם כמי שאחראים למזונם ; היא יוצרת מפגש בין האנשים העובדים בקהילה לבין העניים והופכת את העניים לחלק פעיל מן הקהילה שבתוכה הם חיים . השהייה המשותפת בשדות מאפשרת לחברי הקהילה להכיר את העניים שבתוכם , לשמוע את סיפוריהם ולהבין את צרכיהם . התמונות בעמוד זה מתארות את ה"ליקוט" של הנזקקים בקהילה : התמונה העליונה : רות מלקטת בשדה בציורו של גוסטב דורה , הידוע בציורי התנ"ך שלו משנת . 1866 התמונה התחתונה : תצלום מסדרת " סיפורי התנ"ך" של עדי נס . לדמויות בתצלומים שמות מקראיים , אך למעשה הן מתארות דמויות משולי החברה הישראלית של ימינו . ביצירה זו קושר האמן בין סיפורן של נעמי ורות ממגילת רות לבין העוני בן זמננו . בתצלום שתי נשים , מבוגרת וצעירה , אוספות בצלים זרוקים על הקרקע , שנותרו כנראה לאחר שעות הפעילות של שוק הומה אדם . הרקע הפסטורלי והטבעי של השדה בציורו של דורה מתחלף בתצלום ברקע מטונף ובסיטואציה משפילה - במקום ללקט תבואה מן השדה , שתי הנשים " מלקטות" שאריות שהושלכו . ובמקום שהצעירה לבדה תלקט מזון , גם האישה המבוגרת נאלצת להתכופף ולאסוף את הבצלים . מהתצלום עולה כי היחס לעניים היום אין בו ממד של כבוד שהיה קיים בתקופה המקראית . מתנות העניים במגילת רות היו חלק ממערך חברתי , שנועד לדאוג לרווחתם של העניים בימי קדם . בימינו מתנות אלו אינן נהוגות עוד ואת תפקיד הדאגה לחלשים מבצעת כאמור המדינה או עמותות שונות . לעזרה הממוסדת של המדינה יתרונות רבים . אך סיפור המגילה מדגיש את החשיבות של מערך נתינה מקומי-קהילתי , המעודד סולידריות חברתית ועזרה הדדית , וזאת תוך כבוד לעניים ושיתופם בחברה . ? כיצד לדעתכם ניתן ליצור מערך תמיכה מקומי-קהילתי המיועד לעזור לחברי הקהילה שאינם מסוגלים לעזור לעצמם ? מתנת עניים - כך נקראו בפי חז"ל המענקים מן היבול החקלאי , שיש לתת לעניים ולנזקקים על פי חוקי התורה . מענקים אלו כוללים סוגים שונים כמו : לקט - השיבולים הנופלות בזמן הקציר שאותן חייבים הקוצרים להשאיר לנזקקים ; שכחה - אלומת שיבולים שנשכחה בשדה בשעת הקציר ובעל השדה אינו רשאי לחזור ולקחת אותה . פאה - כמות של תבואה בקצה השדה , שבעל השדה צריך להשאיר לעניים . עדי נס , ללא כותרת ( רות ונעמי ) 2006 גוסטב דורה , ( 1883-1830 ) רות מלקטת שיבולים בשדה של בעז

ישראל. משרד החינוך, התרבות והספורט. המינהל הפדגוגי. האגף לתוכניות לימודים


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר