|
|
עמוד:42
כיצד מתמודדים עם דלדול משאבי הים ? דגים , פירות ים , אצות ומיני מזון אחרים שמקורם בים הם משאב מתחדש , ויש להגביל את הדיג והציד ליכולת ההתחדשות הטבעית של אוכלוסיותיהן . הדרך המקובלת לצמצום הדיג והציד היא קביעת מכסות על ידי המדינות , הנדרשות גם לפקח ולבדוק שהדייגים אינם חורגים מן המכסות שנקבעו . יישומו של פיקוח כזה קשה ומסובך , ובמקרים רבים שיטת המכסות אינה משיגה את יעדה . בעיה נוספת היא שממשלות הן ריבוניות רק באזורים הסמוכים לחופיהן , ולכן אינן יכולות לקבוע מכסות לים הפתוח . כדי להתמודד עם בעיה זו נעשו ניסיונות להגיע להסכמות בין-לאומית בנוגע למכסות הדיג . למשל - בראשית שנות ה2000- הצליחו הסכמים בין-לאומיים בדבר הגבלות על דיג דגי הרינג בים הצפוני לאושש את האוכלוסייה של מין זה באזור . חקלאות ימית בשנים האחרונות הולך ומתפתח ענף החקלאות הימית , המנצל את אזורי הים לגידול מתוכנן של דגים , אצות ובעלי חיים ימיים אחרים . שיטות הגידול מגוונות : הזרמת מי ים לתוך ברכות הבנויות ביבשה , גידול בתוך כלובים סגורים השקועים בים , גידול בים הפתוח ועוד . בתחום החקלאות הימית יש כיום עניין מיוחד בגידול אצות : נוסף על היותן מקור מזון חשוב , הן משמשות גם לדישון , לתעשיית התרופות , כמקור לדלק , כאמצעי לניקוי זיהומים ועוד . כמו בהתערבויות אחרות של האדם בבתי גידול טבעיים - גם החקלאות הימית גורמת נזקים אקולוגיים דוגמת זיהום המים בהפרשות הדגים ובחומרים אנטיביוטיים המשמשים לגידולם . משום כך רבים כיום המחקרים בעולם המבקשים לצמצם את הנזקים האקולוגיים וליצור גם בים חקלאות בת קיימא . חקלאות ימית : חקלאות המתמקדת בניצול אזורי הים והאוקיאנוס לגידול צמחים ובעלי חיים . חקלאות בת קיימא : ( agricalture sustainable ) חקלאות המבוססת על גישה המשלבת את צורכי הפיתוח וצורכי החברה עם הצורך לשמור על הסביבה . לפי גישה זו , כל פיתוח וכל פעילות בהווה צריכים להתבצע תוך ראיית צורכי האוכלוסייה - גם בהווה וגם בעתיד . . 1 בדקו באיזו יבשת שוכנת כל אחת מן המדינות המוצגות בטבלה , ובאיזה ים או אוקיאנוס סביר להניח שהיא משתמשת כדי לבצע את פעוולת הדיג והחקלאות הימית . . 2 הסיקו מסקנה לגבי הקשר שבין מיקומן של המדינות לבין היותן מוביולת בדיג ובחקלאות ימית .
|
|