עמוד:145

למה היא מתכונת במלה " בקרוב ? " חשבתי לי . האם " בקרוב" זה עכשו , בעוד חצי שעה או בעוד שעה או בעוד ... אני לא יודע - אני צריך לחכות . החזרתי את הפתק לכיס , הסתכלתי על אחותי וחיכתי . לא רציתי שתדע שאני מדאג . המשכתי להסתכל בטלויזיה ובלי לשים לב שוב הכנסתי את היד לכיס ולטפתי את הפתק . בכל פעם שנגעתיבו הרגשתיטוב , כי יכלתי לשמוע את המלים , כאלו אמא אומרת אותן . עברה חצי שעה , אמא עוד לא חזרה , ואני המשכתי ללטף את הפתק שבתוך הכיס . ופתאום , טוק ... טוק ... טוק ... דפיקות בדלת . קפצתי ממקומי ורצתי לעבר הדלת . " מי שם " ? שאלתי בקול רם . " אני " , ענתה אמא . " פתח את הדלת , עיסא " . פתחתי את הדלת , קפצתי לקראתה בשמחה ואמרתי לה : " קראתי את הפתק שלך , וזה היה רעיון טוב , אמא " . אמא נכנסה הביתה וחבקה את אחותי הקטנה ואותי . ואני , אחרי שסגרתי את הדלת , הוצאתי את הפתק מהכיס וזרקתי אותו . לשם מה אני צריך חתיכת ניר ? עכשו יש לי את אמא ! מתוך הספר למיס והשקית

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר