עמוד:34

נתחיל את הדיון בתמונת שחור-לבן . המידע הכלול בתמונה טמון בצורת ההשתנות של רמת הבהירות בתוכה , כלומר , בצורת ההתפלגות המרחבית של רמת הבהירות . רמת הבהירות המקומית משתנה בין רמת השחור ( בהירות מזערית ) לרמת הלבן ( בהירות מרבית . ( לכן מכנים את רמות הבהירות בשם רמות אפור . בתמונה נראה כאילו רמת הבהירות משתנה באופן רציף בין נקודות שכנות - כמו בתמונה המקורית ( לפני השחזור . ( למעשה , אם נגדיל קטע קטן בתמונה , נבחין כי התמונה אינה רציפה כלל : היא בנויה מרשת של נקודות שחורות בעלות גודל וצפיפות משתנה המופיעות על רקע לבן . אי-רציפותה של התמונה באה לידי ביטוי בשני אופנים : א . אי-רציפות מרחבית - התמונה מורכבת מנקודות יחידות ו ב . אי-רציפות של רמות האפור - בתמונה לא מוצגות כל רמות האפור האפשריות ( שמספרן אינסופי ) אלא שתי רמות בלבד - שחור ולבן . באופן מעשי , לפחות אחת מהאי-רציפויות הללו קיימת בכל תמונה משוחזרת , תהא זו תמונת עיתון , תצלום רגיל , תמונת קולנוע או תמונת חוזי . נוסף על כך , כאשר התמונה המשוחזרת משתנה בזמן ( כדוגמת תמונת חוזי או קולנוע , ( קיימת גם אי-רציפות בזמן . המטרה בכל סוגי השחזור הללו היא להציג לעין תמונה שתיראה רציפה ככל האפשר , תוך איבוד כמות קטנה ככל האפשר מן המידע שבתמונה המקורית , והוספת כמות קטנה ככל האפשר של עיוותים למידע זה . כדי להשיג מטרות אלה יש לנצל בצורה מושכלת את מגבלות העין . לפני שנציג את השיטה שבה מציגים תמונת חוזי , נשוב לרגע לתמונת העיתון . למרות שבתמונה מוצגות שתי רמות אפור בלבד , הרי ברור לנו שבהתבוננות רגילה התמונה נראית סבירה למדי . הסיבה לכך היא כושר ההבחנה המרחבי המוגבל של העין : ממרחק התבוננות רגיל , העין אינה מבחינה במבנה הנקודתי העדין של התמונה , אלא רק במעין "תאי שטח , " שכל אחד מהם גדול פי כמה מנקודות הרשת . העין ממצעת את רמת האפור , על פי השטח היחסי שתופסות הנקודות השחורות על הרקע הלבן . לכן , על-ידי שליטה בגודל , בצורה ובצפיפות של הנקודות השחורות המודפסות בכל מקום בתמונה , ניתן לשנות את רמת האפור המקומית שהעין רואה באופן כמעט רציף .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר