עמוד:10

עיקר המיקוד בעין אינו מתבצע על-ידי העדשה אלא על-ידי הקרנית דווקא . הסיבה לכך היא , שההפרש בין מקדמי השבירה של הקרנית וסביבתה ( הקרנית נמצאת במגע עם האוויר ) גדול מן ההפרש בין מקדמי השבירה של העדשה וסביבתה ( נוזל הקרנית מצד אחד , ונוזל הזגוגית מצד שני . ( מאידך , העדשה היא המאפשרת לעין לשנות את מרחק המוקד , וכך לראות עצמים בטווח רחב של מרחקים , בין 25 ס"מ ( אצל אדם צעיר בעל ראייה תקינה ) ועד אינסוף . המיקוד נעשה על-ידי שרירי הראייה , המצויים בצדי העין . שרירים אלה יכולים לשנות מעט את צורת העדשה - וכך יכולה העדשה למקד את הדמות על הרשתית בתנאים שונים . העדשה נמצאת בתוך חומר דמוי-ג'ל שקוף , שנקרא גתל הזגוגית , תופס את רוב נפח העין ויוצר את צורתה האליפטית . תפקידו של נוזל הזגוגית מקביל אפוא לזה של מסגרת המצלמה , ואילו שרירי הראייה פועלים כמו מנגנון שינוי המיקוד במצלמה . בין הקרנית לעדשה יש "חלון" עגול , שנקרא הקשתית , ובקדמתה פתח-האישון . תפקיד הקשתית הוא להתאים את כמות האור שקולטת הרשתית לרמת התאורה בסביבה . קוטר האישון משתנה , לפי רמת התאורה , מ2- מ"מ עד 8 מ"מ . נהוג להניח שערכו הממוצע הוא 5 מ"מ . תפקיד האישון מקביל אפוא לזה של צמצם המצלמה . אנו רואים שקיים דמיון במבנה הבסיסי של העין והמצלמה , אך יש כמובן הבדלים רבים בין שני ה"מכשירים" האופטיים הללו . אחד ההבדלים העיקריים הוא , שהעין אינה נחשפת איור 1 . 1 מבנה העין

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר