|
|
עמוד:350
כאמור , ככל שניגודיות העצם גדלה , כך קל יותר להבדיל בין העצם לבין סביבתו – כלומר , לקבוע את קו הגבול שבין העצם לרקע . יש לזכור כי צורת העצם נקבעת על-ידי הקו המבדיל בין העצם לסביבתו . לכן , כאשר המטרה היא זיהוי צורות , חשוב שהתמונה תהא בעלת ניגודיות גבוהה , דהיינו , שהעצמים בה ייבדלו באופן ברור מסביבתם . תנאי תאורה לקויים פוגמים בניגודיות התמונה , ומקשים בכך על ההפרדה בין העצמים לסביבתם . מוכרת גם התופעה של הופעת צללים לצד גופים . הצללים יוצרים למעשה קווי מתאר מוטעים לגוף , ועלולים לגרום בכך לטעויות בזיהוי הצורות בתמונה . כדי לשפר את ניגודיות התמונה , מפעילים עליה פעולות ( פונקציות ) המשנות את בהירות הפיקסלים , כלומר , את הערך המספרי של כל פיקסל . הפעולות הללו לשיפור הניגודיות הן פעולות נקודתיות : הן פועלות על כל פיקסל בנפרד , בלי התייחסות לסביבתו . איור 7 . 27 מציג גרפים של שתי פונקציות לשיפור הניגודיות . הציר האופקי בגרפים של הפונקציות מייצג את הבהירות בתמונה הקיימת . ( B ) כזכור , בתמונה שבה כל פיקסל מיוצג על-ידי 8 סיביות , קיימות 256 רמות אפור אפשריות , כלומר , 256 ערכים שונים לפיקסלים . לכן תחום הערכים של הציר האופקי הוא . [ 0 , 255 ] הציר האנכי מייצג את בהירות התמונה לאחר פעולת שיפור הניגודיות . ( B ) גם בתמונה זו תחום ערכי הפיקסלים הוא . [ 0 , 255 ] איור 7 . 27 פונקציות לשיפור הניגודיות
|
|