עמוד:67

זהותו של היהודי הדתי-לאומי ההזדהות עם מדינת ישראל הציבור הדתי-לאומי הצטרף לתנועה הציונית מראשיתה , ונציגיו היו שותפים במוסדות היישוב ולאחר מכן במוסדות המדינה . ההצטרפות הייתה תוצאה של תפיסה רעיונית , שראתה בחיוב את היוזמה האנושית לקירוב הגאולה , בניגוד לתפיסות דתיות שביקשו להימנע מ"דחיקת הקץ" וקראו להמתין לגאולה משמיים . לפי התפיסה הציונית-דתית , הגאולה איננה נסית , כלומר תוצאה של התרחשות על טבעית , אלא תהליך הדרגתי מעשה ידי אדם , ושיבת העם היהודי לארץ-ישראל היא שלב הכרחי בו . יתר על כן , היו הוגים ציונים דתיים , כמו הרב ריינס , שטענו כי התהליך הציוני ה"טבעי" לכאורה , אף הוא למעשה פעולה אלוהית . המצוקות והרדיפות שעברו על העם היהודי במקומות גלותו המחישו לרב ריינס את הצורך הקיומי שיש בהקמת מדינה יהודית ריבונית , אף מבלי לייחס להקמתה משמעות דתית . את תמיכתו בציונות הוא נימק , אולי כדי להצדיק זאת בפני מתנגדיה החרדים , בכך שהיא " אמצעי להיטיב את מצב עם ישראל ... ואין בה אף שמץ מן הרוחניות . " אולם , הנטייה של רוב ההוגים הציונים הדתיים הייתה לראות בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל לא רק מקלט פיזי מפני רדיפות , אלא ביטוי ל"אתחלתא דגאולה" כלומר , ראשית הגאולה כפי שהיא מתוארת בספרי הנביאים . מדינת ישראל לא נתפסה אומנם כמדינה היהודית המיוחלת , שהרי ראשיה ומייסדיה לא היו דתיים , אך עצם הקמתה של מדינה יהודית אחרי אלפיים שנות גלות , והעובדה שהיא מקבצת אליה יהודים מכל העולם , מיישבת את אדמת ארץ ישראל ומפריחה את שממותיה , נתפסה כנקודת מפנה דתית . הביטוי ההלכתי לכך ניתן בחיבור נוסח תפילה מיוחד לשלום המדינה ובקביעה של הרבנות הראשית בשנת , 1950 כי יום העצמאות הוא יום חג שיש לומר בו תפילת הלל . מתוך התפילה לשלום המדינה " אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו ברך את מדינת ישראל , ראשית צמיחת גאולתנו , הגן עליה באברת חסדך [ דימוי לכנפיים המסוככות על הגוזלים ] ופרוש עליה סוכת שלומך ושלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך " ... 1 יעקב ריינס ( 1915-1839 ) היה מייסדה של תנועת המזרחי , שהייתה אחד הזרמים הדתיים בתנועה הציונית . הרב ריינס היה בין ההוגים הדתיים הראשונים שהכריעו בעד שיתוף פעולה עם החילונים , אך אין במשנתו כל הכרה בלגיטימיות של החילון או בפלורליזם . ? התפילה לשלום המדינה היא תפילה הנאמרת בשבת בבתיכנסת שהציבור הדתי-לאומי מתפלל בהם . נוסח התפילה מיוחס לסופר ש"י עגנון , אך יש הסבורים כי היא נוסחה בידי הרבנים הראשיים - הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל . ? תפילת הלל נאמרת בראשי חודשים ובמועדים , והיא כוללת את פרקים קי"ג-קי"ח מספר תהילים . לפני קריאת הפרקים ולאחריה נאמרת ברכה . הרבנות קבעה , כי ביום העצמאות תיאמר תפילת הלל בלי ברכה , שכן יש נימוקים הלכתיים השוללים זאת . בכך היה גם ביטוי לדילמה שעמדה בפני היהדות הדתית ביחס למדינה . דתיים ולכל אחד מהם גבולות מוגדרים . יש גם המתמודדים באמצעות אסטרטגיה של " השתלטות" - כלומר , הכללת הערכים המודרניים במסגרת התרבות המסורתית הדתית והפיכתם לחלק בלתי נפרד ממנה , ויש הנוקטים בדרך של " הסתגלות" - כלומר , הרחבת העולם החילוני וצמצום החיים הדתיים עד למינימום ההכרחי . האסטרטגיות השונות הן היוצרות את ההבדלים בין החוגים החברתיים השונים המרכיבים את הציבור הדתי-לאומי , עד כי לא אחת מתעוררת שאלה אם נכון לראות בחברה דתית-לאומית חברה אחת , או שיש לדבר על כמה סוגים של ציונות דתית . בפרק זה נבחן : מהם מרכיבי הזהות של הציבור הדתי-לאומי ומהם מאפייניו החברתיים ? מהם הקשיים והאתגרים העומדים בפני הציבור הדתי-לאומי ? מהן התמורות העוברות על הציבור הדתי-לאומי ביחסו למדינה ולחברה הישראלית ?

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית

ישראל. משרד החינוך, התרבות והספורט


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר