|
|
עמוד:14
מאז ועד היום , תיקון זה מהווה מוקד לחילוקי דעות בחברה האמריקנית בין אלה המפרשים את עקרון ההפרדה באופן המצומצם ביותר , לבין אלה המפרשים אותו באופן הנרחב ביותר . לפי הגישה המרחיבה , חלקו הראשון של התיקון לחוקה , השולל את מיס ? דה של הדת , פירושו לא רק איסור על המדינה להעניק עדיפות לאחת הדתות , אלא הימנעות מכל ביטוי דתי ממלכתי - כמו הצבת צלב במקומות ציבוריים , הטבעת סמלים דתיים על בולים , וכמובן רישום הדת במרשם האוכלוסין . המצדדים בגישה המרחיבה גם מתנגדים לכך שהמדינה תממן כל עניין שהוא דתי . הגישה המרחיבה היא שעמדה בבסיסם של פסקי דין שונים שנקבע בהם , כי לא רק שאין לקיים שיעורי דת במסגרת בתי הספר , אף אם יינתן חופש בחירה לתלמידים אם להשתתף בהם או לא , אלא שאין להרשות כל שימוש במתקני בית הספר לכל עניין דתי , גם לא בשעות שלאחר הלימודים ( משפט מק'קולום נגד מועצת החינוך , . ( 1948 בנימוק לפסק הדין הסבירו השופטים , כי השימוש בבתי ספר ציבוריים , שהוקמו מכספי משלם המסים ונתמכים על-ידיו , לצורך הוראת דת , יוצר מצב שבו הממשלה תומכת בהפצת האמונות של הקבוצות הדתיות שנציגיהן ביקשו להשתמש בכיתות של בית הספר . השופטים הדגישו , כי אין ללמוד מפסק הדין על עוינות מצד הממשלה לדת או להוראת הדת , אלא רק על סירובה לתת לקבוצות דתיות אלה זכות יתר , שיש בה כדי להרוס את המחיצה ההכרחית בין המדינה לכנסייה , כפי שדרש ג'פרסון . מגמה דומה משתקפת גם בפסק הדין שהביא לביטול תפילה שהייתה נהוגה בבתי ספר בארצות-הברית , למרות שתוכנה היה ניטראלי וההשתתפות בה הייתה רשות . עצם העובדה שהתלמיד נדרש לבחור בין הישארות בכיתה לצורך התפילה לבין עזיבת הכיתה נתפסה ככפיית נורמה דתית . ( פסק הדין אנגל נגד ויטל , . ( 1962 כנגד הגישה המרחיבה את התיקון הראשון לחוקה , קיימת כאמור , גישה מצמצמת , הטוענת כי משמעות התיקון היא רק שהמדינה איננה מעדיפה דת כלשהי על פני דתות אחרות . על-פי פירוש זה המדינה יכולה לתמוך בבתי ספר דתיים , כל עוד הדבר נעשה באופן שוויוני . הגישה המצמצמת באה לידי ביטוי בפסקי דין שונים שנקבע בהם , כי פתיחת מושב בית הנבחרים בתפילה איננה נחשבת ל"מיסוד הדת" ואיננה סותרת את עקרון ההפרדה . ( פסק הדין מארש נגד צ'יימברס , . ( 1983 למרות ההפרדה החוקתית בין הדת למדינה , הנוכחות של הדת בחברה האמריקנית היא חזקה ביותר . יום הלימודים בבתי ספר ברחבי ארצות-הברית נפתח בשבועת אמונים ל"דגל של ארה"ב ולרפובליקה שאותה הוא מייצג . " על אף שהשבועה מסתיימת בביטוי " עם אחד , בחסות האל , מאוחד , עם חירות וצדק לכל , " בעיני אמריקנים רבים היא לא נתפסת כעניין דתי , אלא כביטוי של פטריוטיות . במדינות שונות ברחבי ארצות-הברית ישיבות הקונגרס ובתי הנבחרים נפתחות בתפילה , וכל נשיא , שר או שופט הנשבע אמונים מסיים את שבועתו בביטוי " יעזור לי האל . " גם ההמנון הלאומי כולל תפילה - " אלוהים יברך את אמריקה" - והוא מושר בכל אירוע ממלכתי ובמשחקי ספורט . כל מטבע של רבע דולר נושא את המילים " אנו בוטחים באל , " ועל שטר של דולר מופיעים הכיתובים : " העין הרואה כל" ו"אלוהים נוטה חסד למעשינו , " והם מבטאים אמונה שההשגחה העליונה מכוונת ומדריכה את האדם .
|
|