|
עמוד:9
פרק : 1 היחסים בין דת למדינה בעולם ובישראל נוהגים לאפיין את היחסים בין דת למדינה על-פי שישה דגמים עיקריים , * שניתן להציגם על קו הרצף הזה : תיאוקרטיה , כנסייה רשמית , כנסייה נתמכת , עדות דתיות מ ?? רות , הפרדת הדת מהמדינה , חילוניות אבסולוטית . בקצה האחד עומד הדגם התיאוקרטי , לפיו הדת היא הגורם השולט בחיי המדינה וחוקי הדת הם חוקי המדינה . בקצה השני עומד הדגם החילוני האבסולוטי , לפיו הדת נרדפת וחוקי המדינה אינם מכירים בזכות לחופש דת ולחופש פולחן . בין שני הקצוות יש רצף של דגמים : החל מהעדפתה של דת אחת על-פני הדתות האחרות , דרך הכרה רשמית מטעם השלטון בכמה עדות דתיות , וכלה בהפרדה חוקתית בין דת למדינה . מדובר בדגמים שחלקם קיימים כיום וחלקם היו קיימים בעבר . כך , למשל , בראשית המאה ה21- אין באף מדינה דגם של תיאוקרטיה טהורה . מדובר גם בדגמים שבתוכם יש גוונים . לדוגמה , במדינות שיש בהן הפרדה בין הדת למדינה ניתן להבחין בדרגות שונות של הפרדה . ברוב המדינות הדמוקרטיות ניכרת התקרבות הדרגתית לדגמים המרכזיים - כלומר , לדגם הכנסייה הנתמכת ולדגם העדות המוכרות , ולעתים יש שילוב של יותר מדגם אחד במדינה אחת . במדינות שמשטרן דמוקרטי , האזרחים נהנים מחופש דת ומחופש מדת . מוסדות הדת במדינות אלה זוכים , בדרך-כלל , בתמיכה כספית של המדינה , ולעתים המדינה מעניקה לאזרחיה גם שירותים דתיים . לעומת זאת , מדינות שמשטרן דיקטטורי נוטות בדרך-כלל להתערב בחיי הפרט ולהטיל עליו הגבלות שונות , לעתים מתוך רצון לכפות עליו אורח חיים דתי , ולעתים להיפך , מתוך רצון למנוע ממנו חופש דת וזכויות אחרות . למותר לציין , כי ההבחנה בין הדגמים השונים איננה משקפת בהכרח את מעמדה של הדת בחברה ובחיי הפרט , כפי שניתן ללמוד מהדוגמה של ארצות-הברית ( ראו עמ' . ( 15-13 במדינת ישראל לא מתקיים אף אחד מהדגמים שהוצגו לעיל : לדת היהודית אין מעמד רשמי , אך גם לא מתקיימת בה הפרדה בין דת למדינה . עם זאת , מעצם הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית , ולאור העובדה שהרוב הגדול של תושביה הם יהודים , יש לדת היהודית מקום מרכזי בחיים הציבוריים ובתרבות הלאומית . * החלוקה לדגמים נעשתה על סמך המאמרים האלה : . 1 בנימין נויברגר , דת ודמוקרטיה בישראל , מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות בע"מ , ירושלים , . 2 . 1997 בנימין נויברגר , "דת ומדינה - הסדרים ומגמות במדינות דמוקרטיות , " שני עברי הגשר , מרדכי בר–און וצבי צמרת ( עורכים , ( יד יצחק בן–צבי , ירושלים , תשס"ב , עמ' . 20-3
|
|