|
|
עמוד:8
מעיניו של אבי קרנה אמונתו הגדולה . " יום אחד עוד נגיע לירושלים , " היה אומר . ואמנם בגיל תשעים וחמש הגיע אבי לארץ ולא חדל להתפעל ולהתרגש : " הרי אינני צדיק , " היה אומר / " ואיך קרה לי הנס הגדול הזה ? איך הגעתי לארץ הקדש ? " שמו של אבי היה זאיסנו , שפרושו : " במעט בל יכול"; אני מתגעגע לקולו הרועם בשהיה מספר ספורים , אני מתגעגע לתנועות ידיו הזריזות בשהיה אורג בדים צבעוניים , ואני מתגעגע לבדים היפים שזרמו מהנול שלו באלו ארג לתוכם ספורים . שנים רבות עברו מאז ישבתי לרגלי אבי ושמעתי את ספוריו . חלק מאותם ספורים ששמעתי אז נאספו בספר זה , ואני מקדיש אותם לאבי - המספר הראשון שהברתי . ירגה ארטה
|
|