עמוד:45

" אני נשאר כאן לבד " ! חשב ירגה , "אני חיב ללמד לקרא עד החפשה הראשונה כדי שאבא יהיה גאה בי " . למחרת בבקר , בעודו אוכל עם חבריו , הגיע פתאום אחיו הגדול . " בוא הביתה " , הוא לחש לירגה , "אבא התחרט . כל הלילה הוא התהפך ונאנח ולא הצליח להרדם . הוא לא מוכן להשאיר אותך כאן " . " לא " ! אמר ירגה בשקט אך בתקף "אני לא חוזר אתך . אני אחזר רק כשאדע לקרא ולכתב . תגיד לאבא שטוב לי כאן " . האח ראה שירגה מתכון לעמד על דעתו . הוא חבק אותו והלך . עברו כמה ימים . ירגה אהב מאוד את הלמודים ורצה להתקדם מהר , אבל האותיות התבלבלו לנגד עיניו והוא התביש לשאל ולגלות שהוא לא יודע . לפני השנה היה מחשב כמה שבועות יש עד מועד החפשה ונתקף דאגה שהוא קורא כל כך לאט , כל כך בקשי ... מה יהיה ? יום אחד עלה בראשו רעיון . כל בקר , כשנתנו לכל הילדים בארוחה בננה , ביצה ופרוסת לחם , הסתיר ירגה את הבננה והביצה שקבל , ואחרי הלמודים הציע אותן לאחד הילדים הגדולים . " קח את הבננה ואת הביצה ולמד אותי קצת לקרא " , בקש . הילדים הסכימו ברצון . הם אכלו את הבננה והביצה ולמדו אותו לקרא , והוא עצמו הסתפק בפרוסת הלחם ... החפשה הראשונה הגיעה . ירגה כבר התגעגע הביתה וגם רצה להראות לכלם איך הוא קורא . אחיו הגיע בבקר רכוב על הסוס כדי להביא אותו הביתה . כל הדרך שתק ירגה וחשב על קריאות ה r מחה של אמו כשתראה אותו , על התבשילים שבודאי הכינה לכבודו ועל כפות הידים הגדולות והחמות של אבא שיבוא להוריד אותו מהסוס .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר