עמוד:40

משקפים גדולים . היא העיפה מבט חמור בתלמידים , ודממה מחלטת השתררה בכתה . "מי זאת מינה " ? הרעים פתאום קולה של המורה . לבה של מינה החל לדפק בחזקה . מבטי כל הילדים הפנו אליה , והיא הרימה אט אט את ידה . " שמעתי שאת קוראת יפה " , אמרה המורה ולנטינה , "את תשתתפי בקריאת שיר בטקס הפתיחה של שנת הלמודים . תקראי את הבית הראשון ואת הבית האחרון של השיר , ויתר הקרינים יקראו את הבתים האחרים " . מינה נשמה לרוחה . גם הילדים האחרים בכתה נרגעו . בימים הבאים נפגשו הקרינים עם ולנטינה לחזרות על השיר . הם למדו את השיר בעל–פה ודקלמו אותו שוב ושוב . בכל פעם קבלו נזיפות מולנטינה , שלא היתה מרצה . "לא טוב , לא טוב . יהיו באולם מאות אנשים " , אמרה , "תדקלמו ברור , בקול רם וקצת יותר ברגש . הקשיבו למינה ותלמדו ממנה " . היום הגדול הגיע . האולם היה מלא מפה לפה . כלם הגיעו – תלמידי בית הספר , מורים ואורחים , לבושים במיטב בגדיהם ונרגשים . מינה וחבריה עמדו מתוחים מאחורי הקלעים , מחכים לאות . ולנטינה היתה לבושה בשמלה שחרה חגיגית ושפתיה היו מהדקות . כשנתן האות רמזה לתלמידיה לעלות לבמה . הילדים עלו לבמה זה אחרי זה , ונעמדו בשורה . מינה הסתכלה סביבה , ופתאום האולם העצום שמולה נראה לה כמו חיה ענקית ושחרה שמשמיעה קולות נהמה ומאימת לטרף אותה . השתררה דממה , וכלם חכו לשמע את השיר . מינה פתחה את פיה לדקלם את הבית הראשון . ופתאום ... פרחו המלים מראשה . היא לא זכרה כלום . פניה האדימו , היא שמעה מאחוריה את ולנטינה לוחשת "תתחילי ! תתחילי , " ! אבל פיה של מינה היה יבש והיא לא הצליחה להוציא מלה . רחש עבר בקהל . ולנטינה עלתה על הבמה זועמת ודקלמה את הבית

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר