עמוד:36

ביד אחת החזיק האח את תיקו של רובן , וביד שניה החזיק את האפדה שלו . האח לא אמר מלה , הוא הרים את רובן על רגליו ויצא אתו משער בית הספר . רובן הלך בעקבות אחיו , הלך ובעט בשפת הכביש ופחד מהרגע שיגיע הביתה . כשהגיעו הביתה נשאר רובן בחוץ , ואחיו נכנס פנימה וספר לאבא ולאמא את כל מה שקרה . אבא יצא החוצה וסמן לרובן להכנס הביתה . רובן נכנס וכלם הסתכלו בו במבט קשה . " מחר אני אלך אתך לבית הספר ואתה תבקש סליחה מהמורה עדינה לעיני כל הכתה " . אמר אבא . בעיני רובן לא היה עלבון גדול מזה . אבל הוא ידע שאבא לא יותר לו והוא יהיה חיב לבקש סליחה . בלילה רובן לא עצם עין , הוא חשב על כל מה שקרה . הוא נזכר במחברות הקרועות , בספר המשלך על הרצפה ובבכי . בבקר הלך רובן עם אבא לבית הספר . בעינים משפלות הוא עמד מול הכתה ובקש סליחה . פניו היו סמוקות והמלים בקשי יצאו מפיו .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר