עמוד:32

יום אחד נכנס המנהל לכתה ואמר : "השנה אנו חוגגים 40 שנה לפתח תקוה . לכבוד החגיגות כל אחת מכן תכתב חבור על המושבה . הבת שהחבור שלה יהיה היפה ביותר תזכה בפרס , ועץ ינטע על שמה ביער הרצל . בסיום השנה , בטקס המיחד שנערך בבית הספר , נכריז על החבור הזוכה " . הבנות התרגשו והתלחשו . רק חנומה ישבה בשקט והבעה של צער על פניה . "איך אוכל להתחרות בבנות האלה " ? חשבה חנומה בלבה , " והרי הן נולדו כאן והעברית היא שפת האם שלהן " !? ההכנות לחגיגות הרגשו בכל מקום . עצים נגזמו , שיחים חדשים נשתלו , וגדרות נצבעו מחדש . גם הבנות בבית הספר "נצח ישראל" השתתפו בהכנות , אבל בעקר דברו על החבור שהן כותבות . לטקס סיום השנה הגיעו הבנות וההורים לבושים במיטב בגדיהם . המנהל עמד בפתח בית הספר וקבל את פני הבאים בחיוך רחב . כלם היו נרגשים , ורצו לדעת מי היא הבת שתזכה בפרס החבור היפה . הטקס היה יפה ומרשים . בסוף הטקס עלה המנהל לבמה ואמר : ” אתם בודאי רוצים לדעת מי היא הזוכה בפרס על החבור היפה ביותר . כל התלמידות כתבו חבורים טובים . אבל חבור אחד היה המענין , היפה והמרגש מכלם . החבור הזה זוכה היום בפרס . כתבה אותו ילדה שהגיעה אלינו רק השנה מפרס . חנומה , אני מזמין אותך לעלות לבמה , לקבל את הפרס ולקרא את החבור באזני כלם " ! חנומה נדהמה . היא לא האמינה למשמע אזניה . היא הזוכה ? החבור שלה היה הכי יפה ? אמא חבקה אותה ולחשה : "ידעתי . ידעתי שאת יכולה " .... הבנות והוריהן מחאו לה כפים . חנומה קמה ממקומה והלכה בצעדים אטיים אל הבמה . כשגמרה לקרא את החבור אמרה : "תודה לכן , בנות " . היא רצתה להגיד עוד משהו , אבל מרב התרגשות השתתקה . שנים רבות עברו מאז . הבנות שחנומה נשאה על גבה לא שכחו אותה . הן נשארו חברותיה בלב ובנפש במשך שנים ארכות .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר