עמוד:31

שערותיה היו מכסות במטפחת , היא לבשה מעיל מגשם וכבד ונעלה לרגליה מגפים שחרים וישנים . המורה הציגה אותה לפ יױנ הבנות ואמרה : "זוהי חנומה . היא הגיעה אלינו מפרס לאחר תלאות רבות בדרך . היא יודעת מעט עברית , וכלנו נעזר לה " . חנומה עמדה מבישת בראש משפל . הבנות הסתכלו עליה והתלחשו : "איזה מין שם זה , חנומה ? וכמה מכערים המגפים שלה " . המורה הושיבה את חנומה בספסל האחרון , כדי שלא תסתיר לבנות האחרות . חנומה ישבה במקומה שקטה ובודדה . גם בהפסקות כמעט שלא שחקה עם הבנות . אחרי הלמודים היא מהרה לחזר לביתה ולטפל באחיה הקטנים בזמן שאמה יצאה לעבד בבית האריזה במיון תפוזים . גשמים רבים ירדו באותו חרף , ושלולית גדולה נוצרה בדרך לבית הספר . כדי לא ללכלך את נעליהן עקפו הבנות את השלולית והלכו בדרך ארכה . רק חנומה המשיכה ללכת בדרך הקצרה . המגפים שמרו עליה שלא תרטב . יום אחד פנתה חנומה לבנות ואמרה : "למה לכן ללכת מסביב ? אני אקח אתכן אחת אחת על הגב ואעביר אתכן לצד השני של השלולית . אבל יש לי תנאי אחד : כל מי שאני אעביר על הגב , תלמד אותי עברית בהפסקה " . הבנות הסתכלו זו בזו בפליאה , הביטו במגפים השחרים של חנומה ואמרו פה אחד שזה רעיון מצין . הן הסתדרו בשורה על שפת השלולית , וחנומה נשאה אותן על גבה אחת אחת והעבירה אותן מצד אחד של השלולית אל הצד האחר . לאט לאט התעיפה חנומה , צעדיה נעשו אטיים , והיא נשמה בכבדות . אבל היא המשיכה להעביר את הבנות בלי להתלונן . והבנות קימו את הבטחתן . בכל הפסקה נשארה אחת הבנות עם חנומה ולמדה אותה עברית . החרף עבר והאביב הגיע . לחנומה כבר היו הרבה חברות , והיא כבר ידעה עברית .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר