עמוד:260

פרק טו : השואה והחברה בישראל השואה מחלחלת בהדרגה בתודעה של החברה הישראלית עד סוף שנות ה60- של המאה העשרים הגיעו למדינת ישראל כחצי מיליון ניצולי שואה . על פי ההגדרה המקובלת , ניצולי שואה הם יהודים שסבלו מן הפעולות שביצעה גרמניה הנאצית באופן ישיר בגטאות , במחנות , במקומות מחבוא , או באופן עקיף - יהודים שברחו מפני הנאצים או גורשו על ידי הנאצים או איבדו בני משפחה . מרבית ניצולי השואה העדיפו לשתוק ולהשקיע את כוחותיהם בשיקום חייהם . הם התאמצו להקים משפחה , למצוא עבודה , להשיג דירת מגורים ולטפחה . ניצולי השואה , שעלו לישראל מיד לאחר ההכרזה על הקמת המדינה , הגיעו לחברה שהייתה עסוקה בעיקר במאבק להקמת המדינה , במלחמה לעצמאות ואחר כך ב ׁשְ כֹול הכבד שהביאה ע ִ מה המלחמה . העיסוק בנושא השואה בחברה בישראל בתקופה זו היה מועט , ומי שעסקו בו התייחסו בדרך כלל למרד הגטאות . החוקרת חנה יבלונקה מעריכה כי ליישוב הוותיק בארץ ישראל היה נוח לעסוק דווקא בנושא זה , כי הם ראו במרד הגטאות גילוי של "לחימה יהודית . " בהדרגה החלו הניצולים לספר , לעתים רק במרומז , את סיפוריהם האישיים . בשיחות עם קרובים ובעדויות שהתפרסמו בעיתונים סיפרו הניצולים על הסבל הקשה שחוּו ועל האובדן . מידע זה חלחל יותר ויותר לתוך החברה בישראל . חנה יבלונקה מציינת כי דפוסי התגובה של הישראלים על העדויות של הניצולים היו מנוגדים : • חלק מן הישראלים הטילו ספק באמינות העדויות ומנגד היו כאלה שמתחו ביקורת על הניצולים , בעיקר הועלו השאלות : מדוע הלכו ּכצאן ֹ לטבח ַ ? מדוע לא הזדרזו לעלות לישראל ? היו ישראלים שהתכחשו לסבלם של הניצולים או התעלמו ממנו , ומנגד - היו כאלה שריחמו עליהם . המחקר מן " השתיקה הגדולה" - שתיקת ניצולי השואה בבניית תודעת השואה בשנים אלה נודע תפקיד חשוב גם להיעדרה של ּפְרס ְ ּפְקט ִ יבה היסטורית . התוצאה הייתה שבד בבד עם רצון עז לזכור , ובעיקר את פרק הגבורה , פעל תהליך של הדחקה ורצון לשכוח . זאת , הן בשל התחושה של חיטוט בפצע שלא הגליד , והן בגלל רצונם של רבים מהניצולים להשתקם ולבנות חיי משפחה משוחררים מסיוטי השואה . זוהי כנראה הסיבה העיקרית לתופעה המכונה " השתיקה הגדולה" - העובדה שרבים מניצולי השואה שהגיעו ארצה , חדלו כאן מלספר את קורותיהם בתקופת השואה . לשתיקה זו ניתן לציין סיבות נוספות : מלחמת העצמאות שדחקה הצידה כל נושא אחר , התהום שנפערה בין הישראלים לבין הניצולים ביחס לתפיסת מושג הגבורה . בארץ , במידה רבה בשל נסיבות התקופה וחוסר הידע על חיי היהודים תחת הכיבוש הנאצי , הועלתה על נ ֵ ס הגבורה מול אויב עם נשק ביד ; לעומת זאת , חשו רבים מהניצולים כי עצם הישארותם בחיים היא גבורה ראויה לציון . לבסוף , ניתן למצוא אצל רבים מהניצולים הסתייגות מהדרך שבה ניסו כאן בארץ לדֹובב אותם על עברם , ובייחוד נרתעו מן השאלה שחזרה על עצמה באופנים שונים : " איך זה שנשארת בחיים . " ? קשה לדעת למ ְ ָ ה התכוונו השואלים בשאלתם , אך אין ספק כי רבים מהניצולים פירשו אותה כמ ַ ט ִ ילה ָ אׁשם ָ על הניצולים ; בחזקת אם נותרת בחיים , ודאי דבר מה אינו כשר בכך . ) ח' יבלונקה , "עולי אירופה ותודעת השואה , " בתוך : העשור הראשון , תש"ח-תשי"ח , עורכים : צ' צמרת וח' יבלונקה , עמ' ) 52 1 " בבניית תודעת השואה בשנים אלה נודע תפקיד חשוב גם להיעדרה של ּפְרס ְ ּפְקטיבה ִ היסטורית" - הסבירו טענה זו . 2 מהן הסיבות לשתיקת הניצולים , לדעת הכותבת ? הבחינו בין סיבות הקשורות לניצולים לבין סיבות הקשורות לישראלים . בשנות ה : 50- אירועי השואה - על סדר היום הציבורי

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר