עמוד:246

מחאה חברתית על רקע רגשות של קיפוח עדתי הפערים העמוקים בחברה בישראל הולידו בשנות ה70- מחאה חברתית מאורגנת של צעירים בני עדות המזרח , שטענו כי מדינת ישראל מדכאת את תרבותם המזרחית ומפ ְ לה אותם לרעה במכּוון ָ . את המחאה החברתית המאורגנת ביטאה תנועת " הּפנתִרים השחורים . " התנועה ַ נקראה כך בהשפעת ארגון שפעל בארצות הברית כנגד אפליה של שחורים . חברי תנועת " הפנתרים השחורים" הצהירו : " אנחנו נהיה כמו הפנתרים השחורים בארצות הברית , כי אנחנו שחורים ודפוקים . " את תנועת " הפנתרים השחורים" בישראל הקימו ב1971- צעירים משכונת מ ּ ו סְַ ַרה בירושלים . שכונת מּוס ַ ַרה שכנה לאחר סיום מלחמת העצמאות על קו הגבול העירוני בירושלים . בבתי השכונה , שאותם נטשו התושבים הערבים במלחמה , ׁ שּכנּו עולים בעיקר מצפון אפריקה . תושבי שכונת מוסררה סבלו מן המתיחות הביטחונית ששררה באזור בגלל קרבתם לגבול עם ירדן . המתיחות נפסקה לאחר מלחמת ששת הימים בעקבות כיבוש מזרח ירושלים . תנאי החיים של מייסדי תנועת " הפנתרים השחורים" עוררו אצלם רגשות של מרירות וכעס . היו בהם שגדלו במשפחות מרובות ילדים , חיו בעוני כשבדרך כלל האב מובטל , נשרו מלימודים בבית הספר ולעתים אף הסתבכו עם החוק . חלקם לא התגייסו לצבא ואף התקשו למצוא עבודה . בראש תנועת " הפנתרים השחורים" עמדו ראובן א ּבֶ ְרג'ל , ס ְ ע ַ די ָ ה מ ְ ְר ְ י ָ אנֹו וצ'רלי ביטון , ותמכו בהם סטודנטים מן האוניברסיטה העברית , עובדים סוציאלים וקבוצות שמאל - כמו " מצ ְ ּפ ֵ ן . " התומכים סברו כי יש לסייע ל"פנתרים השחורים , " לחזקם ולעודד אותם במאבק על זכויותיהם . בעזרת תומכיהם ניסחו חברי התנועה את יעדיהם , ובהם : חיסול משכנות העוני , חינוך חובה חינם למעּוטי יכולת מן הגן ועד לאוניברסיטה , דיור חינם למשפחות מע ּ ּוֹות יכולת , ייצוג לבני עדות המזרח בכל המוסדות הממלכתיים . חברי תנועת " הפנתרים השחורים" החלו לקיים הפגנות אך נבחרי הציבור התייחסו אליהן בזלזול - הם ראו בהן מעשים של אנשים בעלי עבר פלילי מ ׁ ּולי החברה . בהפגנה שקיימו " הפנתרים השחורים" ב3- במרס 1971 מול עיריית ירושלים קרא לעברם טדי קֹולק , ראש עיריית ירושלים : " רדו מהדשא , ּפִ ְרחחים ; " ולאחר פגישה בין ראש הממשלה גולדה מאיר לבין חמישה מחברי התנועה ב13- באפריל , 1971 אמרה גולדה מאיר בריאיון ברדיו : " הם לא נחמדים . " אמירות אלה הגבירו את התסיסה ותחושת העלבון בקרב " הפנתרים השחורים" והמריצו אותם לפעול . ואכן , פעילותם התרחבה לשכונות עוני נוספות בירושלים ולעוד מקומות בארץ . בצד ההפגנות , ערכו פעילי התנועה גם פעולות מחאה סמליות . למשל , הם לקחו ללא רשות בקבוקי חלב מ פִ תחי ִ בתים בשכונת רחביה - שכונה מבוססת בירושלים , וחילקו אותם לתושבים בשכונות עוני בעיר . מחאת " הפנתרים השחורים" הגיעה לשיאה ב18- במאי 1971 בהפגנה שהתקיימה במרכז ירושלים , ובה השתתפו אלפים שהשמיעו קריאות נגד הקיפוח העדתי . שלטים שהתנוססו בהפגנה ביטאו את המצוקה ואת הקיפוח : " או שהעּוגה לכולם , או שלא תהיה עּוגה ; " " גולדה , למדי אותנו יידיש . " ההפגנה נמשכה כשבע שעות , ובמהלכה נפצעו מפגינים ושוטרים - ונעצרו כ100- מפגינים . כמה גורמים השפיעו על עיתוי המחאה של " הפנתרים השחורים , " דווקא בראשית : 1971 א . רגיעה ביטחונית - באוגוסט 1970 נחתם בתיווך האו"ם הסכם הפסקת אש בין ישראל למצרים , והסתיימה מלחמת ההתשה ( עמ' . ( 188 השקט הביטחוני היחסי העמיד במרכז את הבעיות החברתיות - דעת הקהל והתקשורת התפנו לדון בהן . ב . הטבות לעולים חדשים - העולים שהגיעו לארץ לאחר מלחמת ששת הימים , בעיקר מברית המועצות ומארצות הברית , קיבלו על פי מדיניות הקליטה הטבות שונות , ובהן הלוואות גדולות וזולות למשכנתאות , פטור ממס ברכישת מוצרי חשמל ועוד ( עמ' . ( 231 דור הבנים של עולי שנות ה50- טענו שתנאי הקליטה של העולים החדשים טובים בהרבה מתנאי הקליטה שהיו להוריהם . הם ראו בתנאי הקליטה האלה הוכחה לקיפוח העדתי שניכר בקליטת הוריהם ובתנאי החיים שלהם . הם אף טענו כי חלוקת המשאבים הלאומית אינה הוגנת , ואינה מאפשרת להם לשפר את מצבם הכלכלי ואת מעמדם החברתי . "מצ ְ ּפן ֵ - " תנועה שנוסדה בשנת 1962 על ידי פורשים מן המפלגה הקומוניסטית . במטרה לעודד לימודים בחטיבה העליונה באזורי מצוקה , הורחב החינוך המקצועי-הטכנולוגי והוקמו עשרות בתי ספר מקיפים בעיירות הפיתוח . כמו כן השתנה מבנה בחינות הבגרות והיה אפשר לבחור מקצועות לימוד ברמות קושי שונות . מדיניות זו , שביקשה להגדיל את מספר התלמידים הזכאים לתעודת בגרות ולצמצם פערים חברתיים - נמשכה בדרכים אחרות גם בשנות ה . 90-

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר