עמוד:240

המדינה מתמודדת עם קליטת העולים מאתיופיה לנוכח הקשיים המיוחדים של עולי אתיופיה , נקטה מדינת ישראל מדיניות של העדפה מתקנת - המדינה העניקה להם יחס מיוחד כדי לצמצם את הפער ביניהם לבין שאר האוכלוסייה . לעולים מאתיופיה ניתן סל קליטה למשך שנתיים , ולא רק למשך שנה אחת כמו ליתר העולים , ומשך הלימודים שלהם באולפנים ללימוד עברית הוכפל ל10- חודשים במקום 5 חודשים . כמו כן הופעלו תכניות ויוזמות רבות , הן מטעם הממשלה הן מטעם ארגונים שונים כדי לסייע לעולים מאתיופיה להיקלט בחברה הישראלית . בתחום החינוך התקבלה בשנות ה80- החלטה , שבשנה הראשונה לעלייתם ילמדו כל ילדי העולים מאתיופיה במסגרות החינוך הממלכתי-דתי שהתאימו יותר לאורח חייהם . אולם בעקבות ההחלטה נוצר ריכוז גדול של תלמידים אתיופים במעט בתי ספר , והדבר עורר התנגדויות של הרשויות , של בתי הספר ושל ההורים . באמצע שנות ה90- הוחלט להשתדל להפנות תלמידים אתיופים גם לבתי ספר ממלכתיים-כלליים ופחות לפנימיות ולבתי ספר ממלכתיים-דתיים . אולם מדיניות הפיזור של התלמידים האתיופים לא תמיד י ּ ff ְ מה . כדי להתמודד עם בעיות אלה הוקמו מסגרות לשיתוף פעולה ולהגברת מעורבות הקהילה האתיופית בחברה הישראלית , והושם דגש מיוחד על נושאים כמו : חיזוק הקשר בין ההורים האתיופים לבית הספר , חשיפת החברה הישראלית לתרבות ולמנהגים האתיופיים . יוזמות אלה ואחרות נועדו לחזק את הקהילה האתיופית . שינוי חל גם בתחום החינוך , ויש תלמידים מבני העדה האתיופית הזכאים לתעודות בגרות , ואחרים לומדים במוסדות להשכלה גבוהה . נוצר בקרב העולים מספר גדול של משפחות חד-הוריות ושל ילדים רבים שעלו ללא הוריהם . זאת ועוד , בגלל קשיי המסע עלו לארץ ילדים יתומים רבים , שהוריהם מתו במהלך המסע . על הקשיים האלה נוספו חילוקי דעות בממסד הרבני בארץ בנוגע ליהדותם של העולים מאתיופיה . הרבנות הראשית לישראל דרשה שהם יעברו בישראל תהליך של גיור , והם , שסבלו רבות בשל יהדותם , חשו עלבון צורב . בעקבות מחאתם החליטה הרבנות לדרוש מהם טבילה במקווה בלבד וויתרה על שאר המרכיבים של תהליך הגיור . גם שאלת ׁ שִי ּוׂ נם של יהודי אתיופיה העלתה בעיות מיוחדות . העולים שהגיעו ב"מבצע משה" טופלו במרכזי קליטה על ידי הסוכנות היהודית . בשל מספרם הקטן יחסית היה אפשר להקדיש להם יותר זמן ומשאבים . העולים שהגיעו ב"מבצע שלמה" לא קיבלו יחס דומה . מספרם היה גדול יותר ועלייתם התרחשה במקביל לגל עלייה גדול מברית המועצות לשעבר . ההנחה של מוסדות הקליטה הייתה , שמדיניות הקליטה הישירה לא תתאים לעולים מאתיופיה . על פי מדיניות הקליטה הישירה אפשרה המדינה לעולים לבחור בעצמם את מקום מגוריהם ואת מקום עבודתם וסייעה להם במימון ההוצאות . המדינה שיכנה אותם באתֵרי קָרו ָ ו ִ נים ב ּ פ ִֵ ריפ ֶ ְריה או בדירות שעמדו לרשות חברת השיכון הציבורית " עמידר , " דירות שנבנו בשכונות מצוקה . בדרך זו נוצרו שכונות שגרו בהן עולים רבים מאתיופיה . מצב זה יצר לעתים קרובות מתחים בין העולים האתיופים לדיירים הוותיקים , ואף הביא לעזיבתם של דיירים ותיקים . אתרי הקָרו ָ ונים והשכונות שבהם התגוררו העולים מאתיופיה נהפכו למוקדים של מצוקה ועוני . לאור זאת בשנת 1993 נעשה ניסיון לעודד את העולים לצאת מהריכוזים העדתיים ולרכוש דירה באחד היישובים במרכז הארץ . לעולים ניתנו הלוואות בתנאים מיוחדים ובפריסת תשלומים ארוכת טווח . אולם התכנית נתקלה בקשיים שכן העולים העדיפו להתגורר סמוך לבני משפחותיהם ובערים וביישובים שבהם הדיור זול יחסית . הפגנה של יהודי אתיופיה על שאלת יהדותם ההפגנה התקיימה סמוך לכותל המערבי .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר