עמוד:175

ההידרדרות במצב הביטחוני מחריפה בפברואר 1955 נערכה פעולת צה"ל בעזה והיא כונתה " מבצע חץ שחור . " במהלכה פגעו כוחות צה"ל בבסיס המודיעין של מצרים בעזה . פעולה זו בלטה בייחודה כי נועדה לפגוע במישרין במתקנים של הצבא המצרי ולא בפדאיון . בעקבת הפעולה גברה המתיחות בגבול ישראל - מצרים , וגברו פעולות הפדאיון . יש הטוענים כי פעולת צה"ל בעזה זירזה את הידוק הקשרים בין מצרים לברית המועצות . המתיחות בין ישראל למצרים החריפה גם בהשפעת עסקת נשק גדולה , שנחתמה בין צ'כוסלובקיה למצרים בספטמבר . 1955 למצרים החל להגיע נשק חדיש בכמויות גדולות : מטוסי קרב ומטוסי תובלה , טנקים , תותחים , משחתות , צוללות ועוד ( עמ' . ( 158 , 139 נאצר הצהיר כי זהו צעד חשוב לקראת הקרב המכריע להשמדת ישראל . האיום על ישראל גדל עם התחזקות שיתוף הפעולה המדיני והצבאי בין מדינות ערב השכנות . ב20- באוקטובר 1955 נחתמה ברית צבאית בין סוריה למצרים , ונאצר הכריז כי סוריה ומצרים יגנּו על הערבים מפני הציונים . לברית הצטרפה ב1956- גם ירדן , ושלוש המדינות הקימו פיקוד צבאי משותף . בישראל הלך וגבר החשש מפני מלחמה כוללת עם מדינות ערב . ב26- ביולי 1956 הלאים נאצר את תעלת סואץ והשתלט על החברה שהייתה בעלת התעלה . צעד זה של נאצר פגע בבריטניה , שהייתה בעלת המניֹות המרכזית בחברת התעלה , ובצרפת ( עמ' . ( 157 , 140 הלאמת התעלה סיכנה את המעבר החופשי של אניות בתעלת סואץ ואת אספקת הנפט מן המפרץ הפרסי למדינות אירופה . במצרים עצמה הפכה הלאמת התעלה סמל לשחרור מצרים מהשפעה מדינית וכלכלית זרה . בעקבות צעד זה זכה נאצר לאהדה רבה בארצו ובעולם הערבי , ונחשב למנהיג המאבק באימפריאליזם המערבי ( עמ' . ( 160 בנוסף , המתח ביחסים בין המחקר מן " עסק ה ּבִ יׁש" מתפתח לפרשת לבון בעת פעולתה של רשת הריגול במצרים בשנת , 1954 כיהן משה שרת בתפקיד ראש הממשלה , וכ ְ ל ָ ל לא דּווח לו על פעולת הרשת . בישראל עלתה השאלה : מי נתן את ההוראה להפעלת הרשת ? האם היה זה שר הביטחון באותה עת , פנחס לבון ? או ראש אמ"ן , בנימין ג'יבלי , ) שכונה אז " הקצין הבכיר . ) " לבון טען כי לא ידע דבר על הפעולה , ואילו ג'יבלי טען כי לבון הוא שנתן לו את ההוראה בעל-פה . ב29- בדצמבר 1954 הקים משה שרת ועדת בדיקה של שני חברים : יעקב אולשן - נשיא בית המשפט העליון , ויעקב דורי - הרמטכ"ל לשעבר . ועדת אולשן-דורי בדקה את האירועים במשך 10 ימים , וקבעה כי משה שרת לא ידע על פעולת הרשת במצרים וכי אין ביכולתה להציג מסקנות ברורות בנוגע לשאלה , מי נתן את ההוראה . כתוצאה מכך , בפברואר 1955 התפטר לבון מתפקידו , ובן גוריון חזר למלא את תפקיד שר הביטחון . בשנת , 1960 לאחר שהתברר כי חלק מן המסמכים שהציג ג'יבלי לפני הוועדה היו כנראה מזויפים , ביקש לבון מבן גוריון לשוב ולחקור את הנושא . כמה ועדות מונו לחקירת הנושא , והן פעלו בחשאי . בספטמבר 1960 החליט לבון לפ ְ נות לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ולהציג לפניה את הנושא . דיוני הוועדה דלפו לעיתונות , ועוררו סערה ציבורית . לאזרחי המדינה נודע , מידיעות בעיתונות ומשידורי הרדיו , על עדויות כוזבות לפני ועדות החקירה , על זיופי מסמכים , וגם על בזבזנות וחוסר סדר במערכת הביטחון . ועדה נוספת - " ועדת השבעה" - עסקה אף היא בנושא זה , ובראשה עמד השופט פנחס רוזן . הוועדה פרסמה את מסקנותיה ב25- בדצמבר , 1960 וזיכתה את לבון . אולם בן גוריון התנגד למסקנות הוועדה ותבע להדיח את לבון מתפקיד מזכ"ל ההסתדרות . בתקיפות רבה אף אמר בן גוריון כי אם לבון לא יודח - הוא יעזוב את תפקידו ויפרוש מפעילות פוליטית . וכך , בהשפעת כוחו של בן גוריון , החליט מרכז מפא"י ב4- בפברואר 1961 להדיח את לבון , והוא לא נטל עוד חלק בחיים הפוליטיים במדינה . פרשת לבון השפיעה על המעורבים בה , וגם על המערכת הפוליטית ועל החברה בישראל : החל להתערער מעמדו של בן גוריון כמנהיג מפא"י וכמנהיג המדינה , בעיקר בגלל האופן שבו נהג כדי לכפות את דעתו . הפרשה הובילה להתפטרותו מראשות הממשלה ב , 1963- ובמקומו - התמנה לוי אשכול לראש הממשלה . ב1964- ביקש בן גוריון מאשכול למנות ועדת חקירה כדי לבדוק את פעולתה של " ועדת השבעה . " אשכול סירב וזכה לתמיכת רוב חברי מפא"י . על רקע זה חל ב1965- פילוג במפא"י : בן גוריון פרש ממפא"י עם קבוצת חברים , והקים את רפ"י . " הפרשה" השפיעה גם על מערכת הביטחון . העדויות שעלו במהלך העבודה של ועדות החקירה , גרמו לירידה בתדמיתה של מערכת הביטחון ולמתיחת ביקורת ציבורית על פעולותיה . בעקבות הדיווחים על פרשת לבון הלך והתחזק כוחם של הרדיו ושל העיתונות , שדיווחו לציבור על האירועים . חשיבות כוחם של אמצעי התקשורת בחברה דמוקרטית גברה . ) מעובד על פי מקורות שונים (

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר