|
|
עמוד:106
הנהגת התפילה ביהדות הנהגת התפילה היהודית אינה חייבת להיעשות על-ידי איש דת . כל ציבור מתפללים , החייב למנות לפחות עשרה גברים - מניין , יכול למנות מתוכו מנהיג תפילה , המכונה "שליח ציבור . " שליח הציבור צריך להיות גבר הבקי בנוסח התפילה ובעל קול ערב , שכן התפילה משובצת בניגונים ופיוטים ( כלומר , בקטעים המושרים על פי מנגינות שהולחנו להם . ( עד העת החדשה היה שליח הציבור נושא בתפקידו באופן קבוע ואף מקבל שכר . הצורך בו נבע מכך שחלק מן הציבור לא הבין את מילות התפילה , שנאמרה בשפה העברית . כמו כן , לא היו בידי חלק ניכר מן המתפללים ספרי תפילה , מפאת מחירם הגבוה של הספרים לפני עידן הדפוס . לפיכך , נקבע בהלכה , שמתפלל במניין המקשיב לתפילת שליח הציבור יוצא בכך ידי חובתו - כלומר , נחשב למי שמילא בעצמו את חובת התפילה . שליח הציבור מכונה בתלמוד "העובר לפני התיבה" - כלומר , זה העומד לפני ארון הקודש ( שהוא התיבה ) ומשם מנהיג את התפילה . גם בימינו , קהילות אמידות מעסיקות לעתים חזנים בתשלום באופן קבוע , או בתפילות חגיגיות בחגים . חזנים אלה הם , בדרך-כלל , בעלי כישרון והשכלה מוסיקליים ובקיאים במנגינות המלוות את מילות התפילה . בזרם הקונסרבטיבי ובזרם הרפורמי ביהדות הנשים נספרות כחברות במניין ומשמשות גם כחזניות . בנצרות בכל כנסייה מנהל את התפילה איש הכנסייה המכהן בה . בכנסייה שבכפר או בעיירה מנהל את התפילה הכומר המקומי ובכנסיית המחוז - הקתדרלה - מנהל אותה הבישוף . במהלך תפילת יום ראשון נותן כוהן הדת לבני קהילתו סקרמנט הקרוי " סעודת האדון , " ה"הודיה , " או " המיסה . " במהלך טקס זה הוא מחלק לציבור המתפללים לחם ויין . גם בזרם הפרוטסטנטי מנהיג כוהן הדת את התפילה , אך אינו נחשב למתווך בין האל לאדם , אלא לרועה רוחני ולאב הקהילה . הפסריארך האורתודוקסי יווני של ירושלים , דיאודורוס הראשון , מוביל את התהלוכה המסורתית של האורתודוקסים הנוצרים בבית לחם , 2000
|
|