עמוד:177

177177 √ סכר אסואן החדש - נהר הנילוס חוצה את מצרים באזור מדברי. ואף על פי כן - באפיקו של הנילוס זורמים מים רבים, המגיעים מאזורי המקורות הגשומים הרחוקים ממצרים מרחק אלפי קילומטרים. לפיכך, למרות שאקלימה של מצרים הוא אקלים מדברי - לתושבי מצרים, שרובם תושבי עמק הנילוס, יש די מים לצורכיהם. אבל, במשך השנים גדלה אוכלוסיית מצרים, והצורך במים הלך וגדל. על כן בנו תושבי מצרים על אפיק הנהר סכרים, ובעזרתם הם אגרו את עודפי המים בעונת הגשמים. בשנת 1970 נסתיימה בנייתו של הסכר האחרון והגדול מכולם - סכר אסואן. מאחורי הסכר נוצר אגם מלאכותי ענק - אגם נאצר, המכיל כמות מים הגדולה פי 40 מכמות המים בכינרת. הסכר והאגם נועדו לתת פתרון קבוע לצורך ההולך וגדל במים לאורך עמק הנילוס. לבניית הסכר יש יתרון נוסף: הפקת חשמל. כיצד? הקמת הסכר באפיק הנילוס יצרה מפל מים גבוה, והמצרים משתמשים בכוחם של המים הנופלים במפל כדי לייצר כמויות גדולות של חשמל. אך בנייתו של סכר אסואן יצרה גם כמה בעיות: - כמות גדולה של המים הנאגרים באגם נאצר מחלחלת אל תוך האדמה או מתאדה בחום השמש, וכך הולכים לאיבוד מים רבים. - בעבר סחפו עימם מי הנילוס סחף רב, אשר שקע לאורך העמק והפך את האדמה לפורייה יותר. עם בניית הסכר פסקה השקעת הסחף, ומאז מאבדת הקרקע בעמק הנילוס מהפוריות שלה. - הסחף שנשאו מי הנילוס מכיל חומרים המזינים את הדגים המצויים בנהר, ומאז בניית הסכר ועצירת הסחף פחתה כמות הדגים בנהר. - הדלתה, שבעבר גדל שטחה בגלל הסחף הרב ששקע בה, אינה גדלה יותר, ונראה כי בעתיד אף יצטמצם שטחה. סכר - מעין קיר גדול באפיק הנהר, העוצר את זרימת מי הנהר. המים מצטברים מאחורי הסכר ויוצרים שם אגם מלאכותי. חלק מתחנת הכוח המפיקה חשמל בסכר אסואן קטע קטן מאגם נאצר הגדול

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר