|
|
עמוד:118
לשון טקסט ההפעלה צורות הפועל האופייניות להוראות הן: ציווי - הובילי את הכלב החוצה; נקה את חוט העכבר. שם הפועל - לשבת בבקשה; לא לעשן; יש להציב את הגבול; אסור לגעת בצבע הרטוב; רצוי לקרוא. בינוני רבים - מכניסים את העוגיות לתנור; אופים בחום בינוני–גבוה. כדי לדייק בהוראות, מוסיפים להן משלימי פועל רבים )מושאים ותיאורים(. םיפיט ■ בכתיבת טקסט הפעלה יש לפרק את הפעולה לשלבים, לנסח בדיוק ובקיצור, ולארגן לפי סדר הפעולות. ■ בכתיבת הוראות )וכך גם בכתיבת תשובה לשאלה( כדאי לשים לב לשלבים, לסמן את שלבי הפעולות ולעקוב אחר הסדר שלהן. אם יש תרשים - רצוי להיעזר בו. ■ האמצעים הלשוניים להבעת הוראה הם: ציווי, שם הפועל )צורות מודאליות(, בינוני רבים )הורידו! יש להוריד, מורידים(. ■ לפעלים נלווים גם משלימי פועל - תיאורים ומושאים לדיוק באופן הפעולה. םילגרתמ פעילות משלבת :1 הוראות בתרופה קראו את ההוראות מתוך עלון לצרכן המצורף לתרופה: שמרו תרופה זו במקום סגור מחוץ להישג ידם של ילדים ומנעו על–ידי כך הרעלה. אם נטלתם מנת יתר, או אם בטעות בלע ילד מן התרופה, פנו מיד לחדר מיון של בית חולים, והביאו את אריזת התרופה איתכם. א. לאיזו מטרה נכתב הטקסט? ב. מה המשותף לכל המילים המודגשות? ג. שכתבו את ההוראות בשלוש צורות ההוראה השונות: .1 ציווי: ביחיד דוגמה: שמור... .2 שם פועל: שם פועל בלבד דוגמה: יש לשמור... .3 נושא סתמי: בינוני-זכר-רבים דוגמה: שומרים...
|
|