|
|
עמוד:57
דוגמה לסיכום קראו את הקטע הבא, ושימו לב להיגדים הראשיים שסומנו בו. אחרי קטע זה הובא הסיכום שלו. הקטע המקורי טקס החינה טקס החינה נהוג בכל ארצות האיסלאם, ממרוקו במערב ועד הודו במזרח. עיקרו צביעת כפות הידיים בעיסה עשויה עלים ושורשים של שיח החינה )כופר(, כתושים דק ומעורבבים במים. האמונה הרווחת היא שלחינה סגולות קוסמטיות, רפואיות ובייחוד מאגיות. צבעה האדום נחשב ליפה ובעל כוח כנגד עין הרע. השימוש בחינה עתיק מאוד. המצרים הקדמונים השתמשו בחינה בתהליך החניטה, וכן צבעו בה את זנבות הסוסים ורעמותיהם. יהודי ארצות האיסלאם אימצו משכניהם המוסלמים את השימוש בחינה כאמצעי הגנה. במשך הזמן נטמעו מנהגים אלה בחברה היהודית, עד כי נחשבו לחלק מן המסורת מדורי דורות. שימוש חשוב בעיסת החינה נעשה בקשר לחתונה. החתונה היא שלב של מעבר שבו החתן והכלה עוברים ממצב של רווקות למצב של נישואים. התקופה שלפני החתונה היא תקופת ההסתגלות למעבר שעתיד לחול. בתקופה זו נתונים בני הזוג במצב ביניים, בין לבין. הם כבר לא לגמרי במעמד של רווקים, שכן יש התחייבות לנישואים, אך הם עדיין לא נשואים. פרק הזמן הזה נתפס כמצב מסוכן, שבו צפויות פגיעות פיסיות ונפשיות, המיתרגמות בחשיבה העממית לפגיעות של שדים ורוחות רעות. כדי להגן על החתן והכלה נהוג לערוך טקס שבמהלכו מושחים את ידיהם בחינה, מתוך אמונה שהכתמים האדומים הנשארים על העור יגנו עליהם מפני הסכנות האורבות להם, ויבריחו את עין הרע. טקס משיחת החינה נערך בדרך–כלל בערב שלפני יום החופה. הוא נערך ברוב עם, בהשתתפות משפחות החתן והכלה, קרובים וחברים. מתוך: רבקה גונן, "סימן של חינה", משקפיים, גיליון 30 סיכום הקטע: "טקס החינה" טקס החינה הוא טקס של צביעת כפות הידיים בחינה, הנחשבת כבעלת סגולות כנגד עין הרע. החברה היהודית אימצה טקס זה משכניה המוסלמים. טקס החינה נערך בדרך– כלל לפני החופה. מצב הביניים שלפני החתונה נתפס בעבר כמסוכן, ולכן בטקס מושחים את ידי החתן והכלה בחינה מתוך אמונה שהכתמים האדומים יגנו עליהם מפני עין הרע. סיכום הקטע הוא רק דוגמה לדרך הכתיבה של סיכום. מובן שיכולות להיות אפשרויות שונות של סיכום לאותו הקטע. כ50- מילים בסיכום כ200- מילים בקטע המקורי
|
|