עמוד:143

על טריטוריה חוקרים רואים בלאומיות היהודית מקרה ייחודי של עם החי בּפ ְ זורה . החוקר א' גלנר מגדיר את הלאומיות היהודית כלאומיות של ּ ּפזּורה , ומעריך כי היה עליה להתמודד עם בעיות מיוחדות . בין הבעיות : השגת טריטוריה , בניית חברה , והחייאת שפה - בעיות המדגימות את המורכבּות המיוחדת הניצבת לפני לאומיות של פזורה . ההשוואה בין הלאומיות היהודית ללאומיות האירופית מבהירה כי ללאומיות היהודית חסרו אבני היסוד שיש לכל תנועה לאומית - טריטוריה ושפה . כשהתעוררה הלאומיות היהודית , היהודים היו מפוזרים בארצות שונות ולא הייתה להם טריטוריה משותפת משלהם . כמו כל תנועה לאומית - גם הציונות חיפשה פתרון טריטוריאלי לעם היהודי . הטריטוריה ההיסטורית בארץ ישראל הייתה מוקד לזיכרונות העבר ולתקוות חדשות - ארץ ישראל הצטיירה כמקום שיתגשמו בו השאיפות הלאומיות . אבל רוב בני העם היהודי לא חיו בארץ ישראל . גם מרכז הפעילות של התנועה הציונית לא התקיים במולדת ההיסטורית , שבה ביקשו היהודים לעצב מחדש את חיי העם . בשעה שהחלה להתפתח התנועה הלאומית היהודית בשנות ה80- של המאה ה , 19- ארץ ישראל לא הייתה ריקה מאדם . חיו בה כ400- אלף ערבים וכ25- אלף יהודים . הקשר המיוחד בין התנועה הלאומית לבין הטריטוריה הלאומית ביטא הבדל עקרוני בין הציונות לבין תנועות לאומיות אחרות . כדי להגשים את הרעיון הלאומי היה צורך להעביר את העם היהודי לארץ ישראל . זאת לעומת תנועות לאומיות אחרות , שאצלן ריכוז האוכלוסייה בטריטוריה מסוימת הביא לריבונות הלאומית . הוגי הדעות של הרעיון הציוני הדגישו את מקומה של ארץ ישראל בתודעה הלאומית . תרם לכך הקשר ההיסטורי הקדום שנרקם בין היהודים לארץ ישראל בצד השפעת הרומנטיקה . עם זאת , בהשפעת האירועים הפוליטיים ומצבם של היהודים בעיקר במזרח אירופה , היו בין הוגי הרעיון הציוני אנשים שהסכימו לשקול גם טריטוריות אחרות . היו ביניהם אף כאלה שתמכו בעלייה של יהודים ממזרח אירופה לארץ ישראל , וראו בה ארץ מקלט לאחיהם היהודים הנרדפים , אך לא להם . על שפה השפה משמשת כלי מלּכד של קבוצה לאומית . באמצעותה מנחילים אידאולוגיה , תרבות ומסורת - שהן המרכיבים המייחדים קבוצה לאומית . מכיוון שהיהודים היו מפוזרים בארצות שונות , לא הייתה להם שפת דיבור משלהם . בשלהי המאה ה18- ובמהלך המאה ה19- שפת הדיבור של חלק מן העם היהודי הייתה יידיש , של חלק אחר - לדינֹו , ואחרים דיברו בשפת הסביבה שחיו בה . יהודים רבים אימצו את שפת הסביבה לא רק כאמצעי קשר אלא גם כדי להזדהות עם בני העם שבתוכו ביקשו להשתלב ועם תרבותם . סופרים יהודים כתבו את יצירותיהם בשפת הסביבה וראו בהן תרומה לתרבות הסביבה . ואילו העברית נחשבה ל"שפת קודש" - שפת התפילה ושפת התרבות של העולם היהודי התורני . המשכילים היהודים ומאוחר יותר חוקרי " חכמת ישראל" השפיעו על החייאת השפה העברית עוד לפני ההתעוררות הלאומית . במזרח אירופה , אזור ְ רוּוי מתחים לאומיים שהתנגשו בו תרבויות לאומיות שונות זו בזו , החלה תחיית השפה העברית והיא התבטאה בהתפתחות של ספרות עברית , תרגומי ספרות לעברית ועיתונות עברית .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר