עמוד:86

מדינה יהודית סוציאליסטית , מתפיסתו של נחמן סירקין ] ... [ על מדינת היהודים לׁשוֹות את אידיאלי הצדק , התבונה והחברתיות לנגד עיניה , אם חפצה היא כי לב בני אדם מודרניים ילכו אחריה . ] ... [ מדינת היהודים מן ההכרח שתהיה סוציאליסטית , אם עתידה היא להתגשם בכלל . הציונות הכרח לה להזדווג לסוציאליזם , אם מבקשת היא להיות לאידיאל של כלל ישראל : של מחנה הפועלים היהודי , של הפרולטריון היהודי על כל צורותיו , של מעמד הביניים , האינטליגנציה והאידיאולוגים היהודיים . בלבוש סוציאליסטי אפשר לה לציונות להיות לקניין כלל האומה היהודית . דרך התחברותה לסוציאליזם תעלה הציונות ותח ֱ ז ק ַ עד היותה לתשוקת עם עצומה . כל היהודים יהיה להם עניין בהצלחתה ; שום יהודי לא יעמוד מרחוק . ] ... [ עניין רב במדינה יהודית סוציאליסטית יש לא רק ליהודים ולמדינות המבקשות להיפטר מהם , אלא לכל השואפים לצורות חיים חברתיות נעלות - לסוציאליסטים ולמתקנים החברתיים . ) א' הרצברג , הרעיון הציוני , עמ' ) . 272-271 1 מדוע לדעת סירקין יש לשלב בין ציונות לסוציאליזם ? על סירקין ובורוכוב האבות המייסדים http : // avot . cet . ac . il מחלוקות בין האידאולוגיות הציוניות ההבדלים בין הזרמים בציונות התבטאו גם במחלוקות על נושאים שנדונו בקונגרסים הציוניים . דוגמאות : א . חינוך ותרבות - החלטה עקרונית על פעילות בתחום החינוך והתרבות התקבלה כבר בקונגרס הציוני השני ב . 1898- על פי החלטה זו - בצד השאיפה לתחייה מדינית וכלכלית תשאף הציונות גם לתחייה רוחנית של העם תוך זיקה לתרבות המודרנית באירופה . החלטה זו התקבלה בהצבעה בניגוד לדעתו של הרצל ובניגוד לדעת הצירים הדתיים בקונגרס . כדי לפייס את המחנה הדתי בהסתדרות הציונית הובהר , כי התנועה לא תעשה דבר המנוגד למצוֹות הדת היהודית . אולם הדבר הרגיע רק קבוצות מסוימות בתוך המחנה הדתי בקונגרס , והתגבר מאבקם של רבנים חרדים ממזרח אירופה בציונות . לטענתם , ההחלטה לפעול בתחום החינוך והתרבות הבליטה את היסודות החילוניים באופייה של התנועה . החלטה מעשית על הפעילות התרבותית של התנועה הציונית התקבלה בקונגרס הציוני החמישי ב1902- והיא הובילה , כאמור , לייסוד המזרחי ) עמ' . ) 83 נושא החינוך עלה לדיון בוועידה של ציוני רוסיה בעיר מינסק , שהתכנסה כחצי שנה לאחר ייסוד המזרחי . הוועידה החליטה כי במסגרת הפעילות החינוכית יוכרו שני זרמים לחינוך העם : הזרם המסורתי ) הדתי , ) והזרם המתקדם ) החילוני . ) ב . טריטוריה - עוד ויכוח עקרוני וסוער בין הזרמים בציונות התנהל סביב השאלה , אם תיתכן ציונות ללא ציֹון . כאמור , הוויכוח התעורר בעקבות הצעה שהעלה הרצל בקונגרס השישי ) עמ' . ) 76 הוא הציע שהיהודים יקבלו את ההצעה של ממשלת בריטניה ויתיישבו במזרח אפריקה , הצעה המוכרת בשם " תכנית אּוגנדה" . ) 1903 ( הצירים בקונגרס נדרשו לשקול את ההצעה ולהצביע בעד או נגד . הנושא גרם למשבר עמוק בתנועה הציונית , ואף על פי כן התנועה נותרה שלמה . הרצל המליץ לקבל את הצעת ההתיישבות במזרח אפריקה אך הדגיש כי אוגנדה אינה ציֹון ולא תוכל להיות ציֹון לעולם . הוא אף הכריז כי אין לאוגנדה כל ערך היסטורי , לאומי או דתי עבור העם היהודי , וכי ארץ ישראל היא היעד הסופי של הציונות ; אבל - נוכח המצוקה והרדיפה של היהודים במקומות שונים , בעיקר במזרח אירופה , יש לקבל את הצעת אוגנדה . הרצל הדגיש בדבריו כי קבלת ההצעה היא " פעולה לשעת חירום . " לעמדתו של הרצל הצטרף מּכס נורדאו , שטען כי אוגנדה תשמש רק " מקלט לילה" - מקלט זמני לעם היהודי , עד שיהיה אפשר להעביר את העם למולדתו ההיסטורית בארץ ישראל . בטריטוריה זמנית זאת יוכשרו היהודים לחיים מדיניים והעולם יסתגל לרעיון שהיהודים הם ע ַ ם שיש לו זכות לריבונות מדינית . מרבית חברי המזרחי - מייצגי הציונות הדתית - תמכו בהצעת ההתיישבות במזרח אפריקה . הם נקטו עמדה זו כי האמינו בהרצל ובדרכו , כי הבינו את מצוקתם של יהודי מזרח אירופה באותן שנים , ומפני שהיו בטוחים כי אוגנדה לא תשכיח את ציֹון . הרב ריינס טען כי התמיכה בתכנית ההתיישבות במזרח אפריקה ביטאה צורך של העם : " ׂש ָ מנּו לב לצורכי העם , החביב עלינו יותר מן הארץ " . ועוד הוסיף : " הסכמנו לאפריקה מפני שעל ידה הננו מקווים להציל חלק הגּון אחד מע ַ מנּו " .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר