עמוד:82

התהליך ההדרגתי והאיכותי . אחד העם הדגיש כי במרכז התרבותי-הרוחני בארץ ישראל יתקיימו בצד פעולות התרבות גם חיי עבודה ומעשה - התיישבות , עבודת אדמה ומלאכה , ופעילות מפלגתית . אולם מתנגדיו התעלמו מכל המרכיבים של גישתו ותקפו את תפיסתו . בייחוד נהגו לציין שהוא קבע כי המרכז התרבותי-הרוחני יעסוק רק בתחיית התרבות היהודית . כמו פינסקר והרצל , גם אחד העם הבין את חומרת האנטישמיות ואת הסכנה הטמונה בה , אבל חזר ואמר כי אין להדגיש את הזיקה בין הלאומיות היהודית לבין האנטישמיות . לדעתו , טועים אלה המציגים את האנטישמיות כגורם העיקרי לשאלת היהודים . התנועה הלאומית היהודית חייבת לפעול ללא קשר להתגברות האנטישמיות , אלא מתוך רצון חיים לאומי פנימי . בניגוד לפינסקר ולהרצל הדגיש אחד העם את " צ ָ ַרת היהדות , " ולא את " צ ָ ַרת היהודים , " והתמקד בה . הוא סבר ש"צרת היהדות" - ביטול הייחוד התרבותי-היהודי בהשפעת ההשכלה והאמנציפציה , מסכן את הקיום היהודי . לטענתו , לא " צרת היהודים" - האנטישמיות והפוגרומים - מאיימת על הישרדותו של העם היהודי אלא מאיים עליה הרס התרבות היהודית , שהיא לדעתו " החומה הרוחנית" שהגנה על הקיום היהודי הייחודי . לדעת אחד העם , את " צרת היהודים" ניתן לפתור על ידי הגירה לכל מקום , אך את " צרת היהדות" ניתן לפתור רק בארץ ישראל על ידי תהליך אטי וממושך של בניית ע ַ ם באמצעות הכשרת לבבות . רעיונותיו של אחד העם עוררו ויכוח בתנועתו " חיבת ציון . " מתנגדיו סברו כי תהליך של הכשרת לבבות והקמת מרכז תרבותי-רוחני בארץ ישראל - ידחו את הציונות המעשית שדגלה בעלייה ובהתיישבות מידיים בארץ ישראל . ואילו תומכיו בתנועת " חיבת ציון" סייעו לו להקים את אגודת " ּב ְ ני משה " , שפעלה במשך כ8- שנים ונועדה להגשים את רעיונותיו . כוחו של אחד העם גבר כאשר התברר כי " חיבת ציון" מתקשה ליישם את החלטות ועידת קטוביץ ) עמ' ) 67 ולהקים יישובים בארץ ישראל . אחד העם מתנגד לתפיסתו של הרצל אחד העם התאכזב מן ההצטרפות של אנשי " חיבת ציון" אל הרצל . הוא ניהל ויכוח נוקב עם הרצל ועם התפיסה המדינית שהציע , והתנגד לתכנית ּב ַ זל . אחד העם אף פקפק בסיכויי המשא ומתן הדיפלומטי שהרצל נקט בכדי להשיג את הצ'ְרטר , והקשה : האם הושגה כבר האחדות הרוחנית-ַ ָ התרבותית של העם היהודי והוא כבר מוכן לחיים במדינה משלו , כפי שמציע הרצל !? אחד העם חזר ודרש שההסתדרות הציונית תפעל תחילה למען תכנית מקיפה של תחייה תרבותית , ותתבסס על השפה העברית ועל חינוך מודרני . אחד העם הדגיש כי מי שכינסו את הקונגרס הציוני הושפעו מן התרבות של מערב אירופה , ונטעו תקוות מוגזמות ומלאכותיות ביהודים במזרח אירופה . תכניתו של הרצל נראתה בעיני אחד העם כאשליה וכהזיה משיחית , שאינה מתאימה לתנועה הציונית שהייתה בעיניו תנועה לאומית , חילונית ומודרנית . כך , בדאגה אך גם בנחרצּות , קבע אחד העם כי התנועה הציונית עתידה להיכשל . לאחר מות הרצל הדגיש אחד העם כי הציונות משתחררת מהזיה משיחית ועליה לשוב ולהיות תנועה של מעטים שתתרום לתחייה תרבותית לאומית . לדעתו , הציונות אינה יכולה לפתור את בעיית העם היהודי כולו . בני משה - אגודה של אינטלקטואלים ואנשי חינוך שייסד אחד העם . פעלה בשנים 1897-1889 וצירפה לשורותיה יהודים דתיים ויהודים לא-דתיים . האגודה הייתה מעין מסדר חשאי , ולמועמדים להצטרפות נערכו טקסי קבלה מיוחדים . הם נדרשו להיות דוברי עברית - חובה שלא נשמרה בעקביות . בתקופה של שיא פעילותה מנתה האגודה 160 חברים , ולשכותיה היו מפוזרות במקומות שונים : ברוסיה , בארץ ישראל , בגרמניה , בצרפת , בבריטניה ובארצות הברית . אגודת בני משה הקימה בתי ספר ספורים שנועדו לפעול על פי ערכי התרבות הלאומית בצד ערכי התרבות המודרנית באירופה . אחד העם ) יושב במרכז ( מבקר בכפר חסידים , 1925

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר