עמוד:79

מבזק את פריצת הדרך של ההתעוררות הלאומית היהודית ביצע סופר ועיתונאי יהודי - בנימין זאב הרצל . אירועים ותהליכים שונים הובילו את הרצל לחשיבה על הפתרון הלאומי לשאלת היהודים : כישלון האמנציפציה וההתעוררות הלאומית בקיסרות אוסטרו-הונגריה , גילויי האנטישמיות , פרסום ספרו של דירינג , ובחירת ק ְ רל לּואגר לראש עיריית וינה . את הפתרון הלאומי שהגה , תיאר והפיץ הרצל בחיבור "מדינת היהודים , " שכתב בשנת 1896 בגרמנית . הרצל סבר כי האנטישמיות תשרוד ותעבור עם היהודים ממקום למקום . התבוללות או הגירה לא ימנעו אותה . הרצל יצר את הציונות המדינית - גישה שדגלה במעשה מדיני גלוי ופומבי - צ'רטר בהסכמת המדינות השונות . הרצל היה מוכן לפתרון טריטוריאלי בכל מקום ולאו דווקא בארץ ישראל . תפיסה זו וגישתו המדינית עוררו התנגדות בקרב "חובבי ציון . " הקונגרס הציוני הראשון שכינס הרצל בבזל בשנת 1897 היה כינוס היסוד של התנועה הציונית . החלטות הקונגרס מכונות "תכנית בזל , " והן המצע של התנועה הציונית . הקונגרס הציוני הראשון הגדיר את שאיפת הציונות להקים ּב ֵ ית-מולדת בארץ ישראל . בכך נקבע כי הפתרון הטריטוריאלי יתקיים רק בארץ ישראל . בקונגרס בזל ובקונגרסים שאחריו הוגדרו נוהלי התנועה הציונית והוקמו מוסדותיה . בפעילות הדיפלומטית שניהל הרצל הוא העלה את בעיית העם היהודי לפני מנהיגים פוליטיים . בצדו של הרצל פעל מּכס נורדאו , שהיה אף הוא יהודי משכיל , ואף הוא הכיר ִ בכישלונה של האמנציפציה ובחומרת התופעות האנטישמיות . בדומה להרצל דרש נורדאו פתרון מדיני . בגישתו של מּכס נורדאו , שהיה רופא במקצועו , היה היבט ייחודי : חשיבות החינוך הגופני - טיפוח "יהדות השרירים . " בארצות האיסלאם התקיימה פעילות ציונית מועטה בתקופה שעד מלחמת העולם הראשונה . אגודות שביטאו את הזיקה לציון קמו על רקע הכמיהה המסורתית לציון , ורק יהודים מעטים הבינו , כי התנועה הציונית היא תנועה לאומית מודרנית . בעיית השפה הקשתה על הקשר בין האגודות הציוניות בצפון אפריקה לבין מוסדות התנועה באירופה .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר