|
|
עמוד:407
יהא שלמא רבא מן שמיא וחיים טובים יהי שלום רב מן השמים וחיים טובים חזן עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן. עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן. אמן. [אמן]. קהל עשה שלום [במוצאי שבת שובה: השלום] במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, חזן ואמרו אמן. אמן. קהל במקצת מקומות אומרים כאן את מזמור קכא [שראשיתו ”שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי“ [לעיל, עמ' 1¥1]] ולאחריו אומרים האבלים קדיש יתום. החזן אומר: ברכו את יהוה המברך. והקהל עונה: קידה ברוך יהוה המברך לעולם ועד. [בחנוכה נהוג להדליק כאן נרות בבית הכנסת.] בתקופה שבין מוצאי החג הראשון של פסח לבין ערב חג השבועות סופרים את ספירת העומר [לעיל, עמ' π∏ ואילך]. מזמור קכא ["שיר למעלות"[: הוספת מזמור זה באה, ככל הנראה, כדי לאפשר לאבלים לומר אחריו קדיש. בניגוד לתפילת שחרית ותפילת מנחה, שיש בהן הזדמנויות רבות לאמירת קדיש יתום, יש בתפילת ערבית רק קדיש יתום אחד [לאחר "עלינו" [להלן עמ' 409[], וסביר לומר שהחשיבות שייחסו המתפללים לקדיש היא שהביאה להוספת המזמור אל התפילה. אף מזמור זה תורם למגמה המובהקת של תפילת ערבית לקדם את בוא הלילה והחושך בדברי הבטחה ועידוד. ברכו: על חזרת ההזמנה לתפילה בציבור ראה עמ' 166. חנוכה: בצד הדלקת הנרות בבית, במסגרת המשפחה, נוהגים להדליק את הנרות גם בבית הכנסת ובציבור, כדי לתת פרסום לנס חנוכה.
|
|