|
|
עמוד:339
[ז] ברכת השלום שים שלום טובה וברכה, חיים חן וחסד ורחמים, עלינו ועל כל ישראל עמך. ברכנו אבינו כלנו כאחד באור פניך, כי באור פניך נתת לנו, יהוה אלהינו, תורת חיים ואהבת חסד, וצדקה וברכה ורחמים וחיים ושלום. וטוב יהיה בעיניך לברכנו ולברך את כל עמך ישראל בכל עת ובכל שעה בשלומך. בשבת שובה אומר הקהל ואחר כך החזן: בספר חיים, ברכה ושלום, ופרנסה טובה, וגזרות טובות, ישועות ונחמות, נזכר ונכתב לפניך, אנחנו וכל עמך בית ישראל, לחיים טובים ולשלום. ברוך אתה יהוה, המברך את עמו ישראל בשלום. בדרך כלל אומרים הקהל והחזן גם את שלושת הפסוקים הבאים: צדקתך כהררי אל, משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע יהוה: תהלים לו, ז וצדקתך אלהים עד מרום, אשר עשית גדלות, אלהים, מי כמוך: תהלים עא, יט צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת: תהלים קיט, קמב ∞ צדקתך כהררי אל וכו'::::: הצדקה שעושה ה' עם הצדיקים, והמשפט שהוא מעניש בו את הרשעים, הם נשגבים מבינתו של האדם כהרים האדירים וכתהום שאין לה גבול. צדקתך וכו': אפשר להבין את הפסוקים כמצדיקים את דינו של ה'. אמירתם ידועה מתקופת הגאונים ויסודה במסורת, שלפיה נפטר משה רבנו במנחה של שבת, והמתפללים מצדיקים עליו את הדין בשעה זו בכל שבת. אמירת פסוקי "צדקתך" תלויה בתאריך העברי של השבת ובשאלה אם היו אומרים בתאריך זה "תחנון", לו חל ביום חול. ה"תחנון" הוא אוסף של קטעים ותחינות שנאמר במרבית ימות החול במסגרת תפילות שחרית ומנחה [אבל לא במנחה של ערב שבת], אך בימים שונים בשנה אין הוא נאמר: ראש חודש, חנוכה, ועוד. פסוקי "צדקתך" נתפסו כמעין תחליף ל"תחנון", ועל כן אין הם נאמרים בימים הנזכרים לעיל ובדומיהם.
|
|