|
|
עמוד:255
[ג] הקדושה כל קטע מן הקדושה נאמר תחילה על ידי הקהל ולאחר מכן על ידי החזן. כתר יתנו לך, יהוה אלהינו, מלאכים המוני מעלה, עם עמך ישראל קבוצי מטה. יחד כלם קדשה לך ישלשו, כדבר האמור על יד נביאך: וקרא זה אל זה ואמר: ישעיה ו, ג נוהגים להתרומם מעט על קצות האצבעות שלוש פעמים בשעת אמירת ”קדוש קדוש קדוש“. קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות, מלא כל הארץ כבודו. כבודו מלא עולם, משרתיו שואלים זה לזה, איה מקום כבודו להעריצו, לעמתם משבחים ואומרים: ברוך כבוד יהוה ממקומו. יחזקאל ג, יב ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו, ויחן עם המיחדים שמו ערב ובקר בכל יום תמיד, פעמים באהבה שמע אומרים: שמע ישראל, יהוה אלהינו, יהוה אחד. דברים ו, ד ∞ קבוצי מטה: המתקבצים יחדיו בעולם האנושי. קדשה לך ישלשו: יאמרו שלוש פעמים "קדוש". משרתיו: המלאכים. להעריצו: כדי שיוכלו לומר לפניו דברי שבח. לעמתם וכו': [קבוצות אחרות של מלאכים עולות ממקומן] למולם, ואומרות: "ברוך כבוד ה' ממקומו". ויחן: יגלה כלפיהם מידת חן וחסד. המיחדים שמו: המכריזים [בקריאת "שמע ישראל"] שה' הוא אחד ויחיד. על הקדושה בכלל ראה עמ' 190. הקדושה במוסף של שבת ארוכה יותר מזו של שחרית ומנחה ואף מקושטת יותר מהן מבחינה ספרותית. על שלושת הפסוקים המרכזיים של הקדושה ["וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש", "ברוך כבוד ה' ממקומו", "ימלוך ה' לעולם"] נוספו כאן גם הפסוק הפותח את קריאת שמע וזה החותם אותה. בספרות הגאונים הועלתה הסברה, כי בגלל גזירות שגזרו על עם ישראל שלא לקרוא קריאת שמע בתפילת שחרית, שילבו את הפסוק הפותח את קריאת שמע במסגרת קדושה של מוסף, וגם כשבטלה הגזרה - נשאר המנהג על מקומו. אין הוכחה לסברה זו; מכל מקום, הוספת ההכרזה "שמע ישראל" מצרפת אל הקדושה את הרעיון של קבלת עול מלכות שמים בידי בני האדם.
|
|