|
|
עמוד:226
ישראל, בעגלא ובזמן קריב, ישראל במהרה ובזמן קרוב, ואמרו אמן. ואמרו אמן. אמן. יהא שמה רבא מברך לעלם [אמן. יהי שמו הגדול מבורך, לעולם קהל וחזן ולעלמי עלמיא. ולעולמי עולמים]. יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם חזן ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמה דקדשא בריך הוא. שמו של הקדוש ברוך הוא. אמן. [אמן]. קהל לעלא מן כל ברכתא [בשבת שובה: למעלה מכל הברכות [בשבת שובה: חזן לעלא לעלא מכל ברכתא] למעלה ולמעלה מכל הברכות] ושירתא תשבחתא ונחמתא והשירות, התשבחות והנחמות, דאמירן בעלמא, ואמרו אמן. הנאמרות בעולם, ואמרו אמן. אמן. [אמן]. קהל הגבאי מזמין את מי שיקרא את ההפטרה [ה“מפטיר“] לעלות לתורה, וקוראים לו כמה פסוקים מסופה של הפרשה [ואם הוציאו שני ספרים קוראים לו מן הספר השני]. הגבהת ספר התורה וגלילתו הגבאי מזמין את מי שיגביה את הספר ואת מי שיגלול אותו להתקרב אל השולחן [ויש נוהגים לומר גם להם ”מי שברך“ מיוחד]. לאחר מכן נאמרות ברכות "מי שברך" למפטיר. המגביה מרים את ספר התורה ופורש אותו לעיני הקהל כולו. הציבור קם על רגליו, מביט על ספר התורה הפרוש [ורבים נוהגים להצביע לכיוונו בזרת יד ימין ולאחר מכן לנשק אותה] ואומר: וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, דברים ד, מד על פי יהוה ביד משה. במדבר ט, כג המפטיר: "המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחילה" [תלמוד בבלי, מגילה כג ע"א], ולכן חוזרים וקוראים לו מן הפסוקים האחרונים של הפרשה, ובזה מתהדק הקשר בין פרשת השבוע לבין הפטרתה. מצד ההלכה יכול המפטיר להיות גם נער שטרם הגיע למצוות, אך רבים נוהגים לראות בקריאת ההפטרה כבוד מיוחד ולכבד בה, בין השאר, נער החוגג את חגיגת בר המצוה שלו. הגבהת ספר התורה וגלילתו: טכס ההגבהה מוכר כבר מתקופת הגאונים וטכס הגלילה נזכר כבר
|
|