|
|
עמוד:219
מן השעות הרעות, ויגער ביצר הרע מן הנשואים, ויחן אותנו לפליטת עולמים, וימלא משאלותינו במדה טובה ישועה ורחמים. ישיבה העלייה לתורה והקריאה בתורה החזן מניח את הספר שבידו על השולחן. [ואם הוצא מארון הקודש ספר תורה נוסף, יושב מי שהביאו על הבימה והספר בידו כל זמן הקריאה בספר הראשון.] הגבאי מכריז: ויעזר ויגן ויושיע לכל החוסים בו, ונאמר אמן [אמן]. הכל הבו גדל לאלהינו ותנו כבוד לתורה. כהן קרב. יעמד [פלוני בן פלוני] הכהן. ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדשתו. "העמוסים מני בטן", שפירושו: אלה שנושאים אותם על כפיים משעת לידתם ומטפלים בהם באהבה] ויזכור את הברית שכרת עם האבות [המכונים "איתנים", על פי תלמוד בבלי, ראש השנה יא ע"א], וכן יגער ביצר הרע שלא יפגע בעם ישראל ["הנשואים", וכינוי זה על פי ישעיה מו, ג: "הנשאים מני רחם", שפירושו זהה לביטוי "העמוסים מני בטן"]. פליטת עולמים: הצלה נצחית. העלייה לתורה: בתקופת חז"ל קרא בתורה כל אחד מן הקהל שהוזמן לבוא ולעשות כך, אך עם הזמן — וכדי שלא לבייש את מי שלא ידע לקרוא — נתקבל המנהג שאדם מיוחד הבקי בטעמי המקרא עושה זאת [והוא מכונה "בעל קורא", או מוטב: "בעל קריאה"], ועדות ל"בעל קריאה" יש כבר מן המאה הי"ג. בדורות האחרונים נהגו שגם נער בר מצוה קורא בתורה [אבל אין זו חובה]. העולים לתורה מסתפקים על כן באמירת הברכות לפני הקריאה ולאחריה ובקריאה בלחש במקביל לקריאת הקורא בקול. למספר העולים לתורה ולסדרם ניתנו כללים: מספר העולים לא יפחת משבעה [ועוד "מפטיר" [ראה להלן[[; ראשון עולה כהן, לאחריו לוי [וישנם דינים שונים למקרה שאין כהן או לוי בין קהל המתפללים], ולאחריהם "ישראל". אבל ניתן להוסיף על מספר העולים, בתנאי שלכל עולה לתורה יקראו לפחות שלושה פסוקים. בעניין העלייה לתורה ישנם כללים רבים: יש להעלות לתורה נער המגיע למצוות, חתן בשבעת הימים שלאחר חתונתו [וכן בשבת שלפני חתונתו], אדם שנולדו לו בת או בן והוא מבקש לברך את היולדת ואת היילוד, מוהל ואבי תינוק שמלים אותו ביום השבת, אדם המציין יום זכרון לאחד מקרוביו ביום השבת או בשבוע שלאחריו, ועוד כיוצא באלה. במרבית המקומות נוהג הקהל לשבת בזמן קריאת התורה, אך יש מי שמקפיד לעמוד על רגליו במשך הקריאה כולה כאות של כבוד לתורה.
|
|