|
|
עמוד:202
יש מקומות שבהם אומרים החזן והקהל יחד את ארבעת הפסוקים הבאים, ויש מקומות שבהם עונה הקהל ”הודו לה’ כי טוב כי לעולם חסדו“ לאחר כל אחד ואחד מארבעת הפסוקים שאומר החזן: הודו ליהוה כי טוב, כי לעולם חסדו: תהלים קיח [הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו] יאמר נא ישראל, כי לעולם חסדו: [הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו] יאמרו נא בית אהרן, כי לעולם חסדו: [הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו] יאמרו נא יראי יהוה, כי לעולם חסדו: [הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו] מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה: יהוה לי לא אירא, מה יעשה לי אדם: יהוה לי בעזרי, ואני אראה בשנאי: טוב לחסות ביהוה, מבטח באדם: טוב לחסות ביהוה, מבטח בנדיבים: כל גוים סבבוני, בשם יהוה כי אמילם: סבוני גם סבבוני, בשם יהוה כי אמילם: סבוני כדברים דעכו כאש קוצים, בשם יהוה כי אמילם: דחה דחיתני לנפל, ויהוה עזרני: ∞ כי טוב: שהרי ה' הוא טוב. כי לעולם חסדו: אכן חסדו קיים לעולם. בית אהרן: הכהנים. מצר: מקום צר, שעת צרה. אראה בשנאי: אזכה לראות במפלתם של אויבי. בנדיבים: באנשים בעלי שררה ועושר. בשם ה' כי אמילם: הכרתי והשמדתי אותם בעזרת ה'. דעכו כאש קוצים: כאש האוחזת בקוצים ודועכת מייד. דחה דחיתני: הדפת והכשלת אותי בכוח [והדברים נאמרים אל האויב].
|
|