עמוד:190

מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה. בשבת שובה אומר הקהל ואחר כך החזן: מי כמוך אב הרחמן, זוכר יצוריו לחיים ברחמים. ונאמן אתה להחיות מתים. ברוך אתה יהוה, מחיה המתים. עמידה [ג] קדושה כל קטע מן הקדושה נאמר תחילה על ידי הקהל ולאחר מכן על ידי החזן. נקדישך ונעריצך כנעם שיח סוד שרפי קדש, המשלשים לך קדשה, ככתוב על יד נביאך: וקרא זה אל זה ואמר: ישעיה ו, ג נוהגים להתרומם על קצות האצבעות שלוש פעמים, בשעת אמירת המילה "קדוש". קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות, מלא כל הארץ כבודו. ∞ נקדישך וכו': נאמר לפניך דברי קדושה והערצה, כשירתם ["נעם שיח"] של חבורת ["סוד"] המלאכים ["שרפי קדש"], האומרים שלוש פעמים "קדוש". קדושה: בשעת חזרת החזן על תפילת העמידה מחליפים את הברכה השלישית ["ברכת קדושת ה'"] בטכס אמירתה של הקדושה. מה שנאמר בברכת קדושת ה' באופן כללי ["וקדושים בכל יום יהללוך סלה"] מפורט ומומחש מאוד בקדושה. הקדושה בכללה היא הכרזה טכסית ופומבית על קדושת ה', רוממותו ומלכותו, הנעשית תוך חיקוי דברי השבח שאומרים המלאכים בשמי מרום, כמתואר בנבואות ישעיהו ויחזקאל. אף שנוסחה של הקדושה ידוע רק מימי הגאונים, נראה שמוצאה בתקופת התנאים, אולי אף בחוגים של אנשי תורת הסוד הקדומה, שעסקו רבות בעולם העליון ובנסיון האנושי להגיע אליו. הכנסת דברי שבח מלאכיים אל פיהם של בשר ודם מקנה להם, ולו לרגע, מעמד נעלה ונשגב, על- אנושי כמעט. בארץ ישראל, עד ימי הגאונים, נאמרה הקדושה בתפילת העמידה רק אחת לשבוע, בשחרית של שבת, וזאת בשל העוצמה הדתית הרבה שיוחסה לה. בבבל נאמרה הקדושה בכל פעם שהחזן חזר על העמידה, וכך נהוג עד היום [והשווה לעיל על "קדושה דיוצר" [עמ' 170[]. בבסיסה של הקדושה

ידיעות אחרונות

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר