|
|
עמוד:183
[ד] ברכת קדושת היום ישמח משה במתנת חלקו, כי עבד נאמן קראת לו, כליל תפארת בראשו נתת לו, בעמדו לפניך על הר סיני, ושני לוחות אבנים הוריד בידו, וכתוב בהם שמירת שבת, וכן כתוב בתורתך: ושמרו בני ישראל את השבת, שמות טז-יז לעשות את השבת לדרתם ברית עולם: ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם, כי ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש: ולא נתתו, יהוה אלהינו, לגויי הארצות, ∞ ישמח משה וכו': משה שמח על שנפל בגורלו להיקרא "עבד נאמן" [וכינוי זה על פי במדבר יב, ז]. כליל תפארת: כתר הדור [והוא סמל של כבוד]. אות: סימן [הברית]. וינפש: פסק ממלאכתו. ולא נתתו: את יום השבת. גויי ברכת קדושת היום: נושאיה המרכזיים של ברכת קדושת היום בתפילת שחרית הם מתן תורה ומצוות שבת שבעשרת הדיברות, והיא מוכרת לנו בנוסח קרוב לשלנו כבר מימי הגאונים. לברכה חמישה חלקים [כששני האחרונים משותפים לכל ברכות קדושת היום[: [א] פיוט קצר העוסק במתן תורה; [ב] ציטוט פסוקים מן התורה העוסקים במצוות השבת; [ג] הדגשת הקשר המיוחד שבין השבת לעם ישראל; [ד] תיאור שמחת עם ישראל במלכות ה' וחביבותה של השבת; [ה] בקשות שונות למנוחה, לשמחה ולקדושה. ישמח משה וכו': ברכת קדושת היום פותחת בפיוט קצוב בן שלוש שורות. ישנם כתבי יד של פיוט זה שבהם כתוב "לוחות אבנים" במקום "שני לוחות אבנים", ובמקרה זה נוצר בראשי שלוש השורות האקרוסטיכון י-כ-ל ["ישמח ... כליל ... לוחות"], ואולי זה שריד מפיוט ארוך יותר, שחלקיו האחרים אבדו. השערה זו מסבירה את לשונו הציורית במיוחד של הקטע ["מתנת חלקו", "כליל תפארת"] ואת הקישור הרופף שבינו לבין ציטוט פסוקי המקרא שבעקבותיו. אחרי "וכתוב בהם [בלוחות!] שמירת שבת" היינו מצפים למצוא ציטוט מעשרת הדיברות, ואפשר שכך היה בפיוט המקורי. ולא נתתו וכו': קטע זה נתווסף לברכה רק בימי הביניים. יש בו ביטוי ברור לבחירת עם ישראל ולראיית השבת כבלעדית לו. השבת נתפסת כאות של ברית בין ה' לבין עמו, ועל כן אין לשתף בה את מי שאיננו בן ברית.
|
|