|
|
עמוד:162
מלפנים ממצרים גאלתנו, יהוה אלהינו, ומבית עבדים פדיתנו, ברעב זנתנו ובשבע כלכלתנו, מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו, ומחליים רעים ורבים ונאמנים דליתנו. עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך, יהוה אלהינו, ואל תטשנו, יהוה אלהינו, לנצח. על כן אברים שפלגת בנו, ורוח ונשמה שנפחת באפנו, ולשון אשר שמת בפינו, הן הם יודו ויברכו וישבחו, ויפארו וישוררו וירוממו, ויעריצו ויקדישו וימליכו את שמך, מלכנו, תמיד. כי כל פה לך יודה וכל לשון לך תשבע, וכל עין לך תצפה, וכל ברך לך תכרע וכל קומה לפניך תשתחוה, וכל הלבבות ייראוך וכל קרב וכליות יזמרו לשמך, כדבר שכתוב: כל עצמתי תאמרנה יהוה מי כמוך, תהלים לה, י מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו. שועת עניים אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע. מי ידמה לך ומי ישוה לך ומי יערך לך, ובשבע כלכלתנו: סיפקת את כלכלתנו לשובע. ונאמנים: וחמורים. דליתנו: חילצת אותנו. אברים שפלגת: חלקי הגוף שהבדלתם זה מזה. קרב וכליות: האברים הפנימיים בגוף, שהם - לפי אמונת הקדמונים - משכן הרגשות. יערך: ידמה.
|
|